מלונדון לאשקלון: סיפורה של עבודה סוציאלית מתוך ציונות

בימים אלו סגן ראש מינהל הרווחה בעיריית אשקלון, דויד וולפסון, פורש לגמלאות לאחר כ -30 שנות עבודה מלאות סיפוק ועשייה: הוא החל את עבודתו בעירייה כעובד סוציאלי קהילתי שזה עתה עלה ארצה ומסיים אותה כשהוא מכהן באחד התפקידים הבכירים ביותר. בריאיון לאתר "אשקלונים" מספר וולפסון על השנים הראשונות, על קשיי ההתאקלמות לחיים במדינת ישראל הצעירה ועל תחושת הסיפוק כאשר הוא מסתכל לאחור ומבין שהצליח להגשים את חלומו הגדול.

וולפסון (68) נולד וגדל בבריטניה. במהלך מלחמת יום הכיפורים הוא החליט להגיע להתנדב בישראל, החלטה אותה מימש בדצמבר 1973 כשהוא צעיר בן 18. הוא הגיע לקיבוץ שובל והתרשם עמוקות מהחיים במדינה: "הגעתי לקיבוץ וגיליתי ציונות כחלק חשוב ביהדות שלי". הוא מספר "בעקבות הניסיון בארץ והאנשים שפגשתי החלטתי ללמוד עבודה סוציאלית ואז לחזור לישראל ולעסוק במקצוע הזה. באותם ימים עבדתי בבריטניה כבנקאי, אבל החלטתי לשנות כיוון. עברתי לעבוד בפנימייה בלונדון כדי לדעת טוב יותר מה זו עבודה סוציאלית והתחלתי ללמוד תואר ראשון בנושא. במהלך הלימודים הכרתי את דינה, האישה של חיי והתחתנתי אתה.

אחת מהסיבות שהתחתנו הייתה כי היו לנו כל כך הרבה דברים משותפים ובמיוחד אהבה לארץ ישראל".

מתי עליתם לישראל?

"זמן קצר לאחר החתונה שלנו, בשנת 1981 עלינו יחד לישראל כאשר שנינו גילינו עניין בעבודה הסוציאלית. הגענו לאשקלון כזוג צעיר ונאיבי ולאחר סיום קורס הסבה לעובדים הסוציאליים באוניברסיטה תל אביב, התקבלתי לעבוד כעו"ס קהילתי באגף הרווחה של עיריית אשקלון".

איך אתה יכול לתאר את העבודה באותם ימים?

"השנים הראשונות בעבודה היו לא פשוטות. מלבד הצורך לגשר על פערי שפה,  הייתי צריך גם ללמוד על התרבויות השונות של אנשים שהגיעו מכל התפוצות - לא רק יהודים מלונדון. בשנים הראשונות העבודה שלי הייתה בהפעלת פעילי השכונות שמשון, גבעת ציון ורמת אשכול במסגרת פרויקט שיקום שכונות. העבודה כללה הכשרת והכנת הפעילים לדיונים על פרויקטים ותקציבים, איסוף והכנת מידע לוועדות השונות. ועדות עם נבחרי ציבור, אנשי מקצוע מקומיים ומשרדי ממשלה. בנוסף בגלל שאני דובר אנגלית ברמת שפת אם התבקשתי ללוות נציגי תורמים

שהגיעו לסיורים בפרויקטים ואפילו הייתי בצוות שליווה את ראש ממשלת בריטניה לשעבר מרגרט תאצ'ר וראש הממשלה באותם ימים שמעון פרס לאירוע פתיחת בית ספר תיכוני ושלושה מתנ"סים חדשים במסגרת פרויקט שיקום שכונות".

באיזה שלב החלטתם שאשקלון היא העיר בה אתם רוצים לחיות?

"בשנות התשעים התגוררנו במשך מספר שנים מחוץ לעיר כאשר בין היתר ניהלתי מתנ"ס בנתניה. בשנת 1994 החלטנו לחזור לאשקלון עם שני הילדים שלנו נטעלי ויואל והפעם לתמיד. חזרנו משתי סיבות עיקריות - השורשים שלנו בארץ הם באשקלון ובנוסף חזרתי לעבוד ביחידה לעבודה קהילתית של אגף הרווחה.

בתקופה הזאת נתבקשתי להרחיב את מספר וועדי השכונות בעיר וארגנתי בחירות בכל שכונה, כולל בשכונות אפרידר וברנע. בנוסף עזרתי ליו"ר וועדי השכונות בהכנת תכניות עבודה שנתיות לכל שכונה, ערכתי עימם סיורים וקיימתי ישיבות עם מנהלי המחלקות ופורום מקצועי עם ראש העיר".

מה היה התפקיד הבא שלך בעירייה?

"בשנת 2005 קיבלתי מינוי כמנהל מחלקת עבודה קהילתית. המחלקה הייתה אחת המחלקות הגדולות בארץ וכללה עו"סים קהילתיים ועובדי שכונות. באותה שנה העיר אשקלון התקבלה לפרויקט שותפות עם יהדות בולטימור. אני הייתי חלק מהצוות ששיווק את העיר לפני הבחירה, הצגתי את אגף הרווחה בוועדת ההיגוי המשותפת הן באשקלון והן בבולטימור ואני שמח שתרומתי הצנועה סייעה לבחירה".

ואיך הגעת לתפקיד הבכיר ממנו אתה פורש לגמלאות?

"במסגרת הרפורמה בלשכות הרווחה נפתחו תפקידים חדשים באגף הרווחה באשקלון. התקבלתי לתפקיד סגן מנהל אגף לוגיסטיקה ופיתוח שירותים באגף הרווחה. תפקיד שמאד אהבתי. זה נתן לי אפשרות לתכנן ולהקים שירותים טיפוליים קהילתיים לתושבי העיר ולעובדים של האגף, להכין מכרזים עבור הפעלת השירותים ולעקוב אחר הביצוע. תוך כדי עבדתי עם כמעט כל עובדי אגף וכן עם רוב המחלקות והיחידות השונות בעירייה. בנוסף בשנת 2013 קיבלתי מינוי כמתאם הביטחון של אגף הרווחה. בפעם הראשונה קלטנו מאבטחים כדי למנוע אלימות נגד עובדים באגף וקיבלנו תקציב לטכנולוגיה שתסייע בהגנה על העובדים כגון לחצני מצוקה, מצלמות ועוד".

ספר על תהליך מיוחד שליווית במהלך העבודה שלך במינהל

"בשנה שעברה נפתח מבנה חדש ומפואר למרכז יום טיפולי וסיעודי "תמר" ל-50 אנשים באשקלון. בשבילי זאת היית פסגה ל-22 שנות עבודה במינהל הרווחה. בשנת 1999 מנהל אגף הרווחה - ברוך סבג ז"ל ביקש ממני לסייע לקבוצת הורים בהקמת מסגרת יום חדשה לאנשים מעל גיל 21 עם מוגבלות שכלית התפתחותית בעיר שלא הייתה קיימת בעיר או באזור באותם ימים.

לאחר שנה הצלנו לפתוח מרכז קטן ל -12 אנשים, ובמשך הזמן נפתח מרכז נוסף במבנה אחר. בשנת 2019 העירייה אישרה הקמת מבנה חדש המיועד לאנשים עם התפתחות שכלית ובתאריך 1.9.22, תאריך שלעולם לא אשכח, הגעתי בשעה שמונה בבוקר כדי לקבל את העובדים ומקבלי השירות במרכז החדש שלהם שאני מלא התרגשות. בעבודה הסוציאלית יש רגעים שהם בלתי נשכחים וזה בהחלט היה אחד מהם".

לסיום, איך אתה מסכם את הקריירה שלך במבט לאחור?

"כאשר עלינו לארץ החלום שלנו היה לבנות ולהיבנות ואני שמח לומר שהצלחנו להגשים אותו. עבודה סוציאלית זאת לא עבודה קלה אבל קיבלתי המון סיפוק ממערכת היחסים עם הקולגות שלי ומההישגים אליהם הגענו בפיתוח השירותים למען העיר שאני כל כך אוהב".