תבעה את בעלי השווארמה ותשלם לו אלפי שקלים:

זהו סיפור על רצון לעזור שהסתיים במפח נפש עבור כל המעורבים בו: תושבת העיר בשנות ה -60 לחייה עשתה את דרכה במדרחוב באשקלון והייתה זקוקה להתפנות. היא פנתה לבעליה של שווארמה מוכרת וביקשה ממנו רשות להשתמש בשירותים שלו.

בעל העסק אפשר לה לעשות זאת, אולם לא תיאר לעצמו שהכוונה הטובה שלו תוביל אותו לבית המשפט – כאשר לאחר שהאישה יצאה מהשירותים ועשתה את דרכה אל מחוץ לבית העסק, היא החליקה ביציאה. העוברים והשבים ואף בעל העסק עצמו סייעו לה לקום על רגליה, הושיבו אותה על כסא והזמינו אמבולנס שפינה אותה לבית החולים. לאחר שקיבלה טיפול רפואי היא אף נותחה בהרדמה כללית ועברה טיפולי פיזיותרפיה שיקומיים.

כשנתיים לאחר היום בו השתמשה בשירותים שלו, הגישה האישה תביעה נגד בעל השווארמה ודרשה לקבל פיצוי בסך מאות אלפי שקלים בטענה כי נגרם לה נזק רפואי משמעותי שמנע ממנה להמשיך לעבוד כמנקה, עבודה בה עבדה לפני האירוע המצער. לטענתה, בעל השווארמה התרשל בכך שהותיר את רצפת העסק רטובה וכי למרות שהלכה בזהירות היא בכל זאת החליקה ונפצעה.

לטענת האישה, על בעל השווארמה לפצותה בגין נזקיה כתוצאה מאירוע התאונה, אשר נגרמו עקב רשלנותו בתחזוקת המקום ובשפיכת מים, שעה שיש במקום אנשים. מנגד, בעליה של השווארמה הכחיש את הטענות וטען כי הנפילה של האשה התרחשה לאחר שיצאה משטח העסק שלו ולכן הוא פטור מלפצות אותה. הוא הוסיף כי גם אם החליקה על פי גרסתה, בשטח העסק הרי שהיא נכנסה לשטח ללא אישור כאשר השירותים במזנון מיועדים אך ורק ללקוחות המקום, כך שאסור היה לתובעת להיכנס למקום.

הוא הוסיף כי הוא לא נוהג לשטוף את העסק כאשר ישנם לקוחות בסביבה וכי השטיפה מתבצעת בתחילת ובסיום יום העבודה.

הסוגייה התגלגלה לאולמה של השופטת הבכירה סבין כהן בבית משפט השלום באשקלון. לאחר ששמעה את עדויות הצדדים ובחנה את הראיות שהוגשו בפניה, היא החליטה לדחות את התביעה.

בפסק הדין היא נימקה: "סביר בעיניי, כי בעיצומו של יום עבודה, כאשר המקום הומה לקוחות, לא תישטף הרצפה בכמות כה גדולה של מים. גם אם לאחד הלקוחות נשפך דבר מה, דבר אפשרי בעסק מסוג עסקו של הנתבע, הרי שלשיטתו של הנתבע, ניקיון המקום הוא באמצעים יבשים, כאשר גם הסמרטוט בו נעשה שימוש הוא סמרטוט יבש. לא נראה סביר, כי בעיצומו של יום עבודה ייעשה שימוש בכמות מים מרובה, שגם לא תאפשר ללקוחות להיכנס פנימה".

עוד נאמר בפסק הדין: "בהתאם לעדותה של התובעת, כאשר נכנסה לשירותים, הייתה הרצפה יבשה. התובעת לא העידה על רצפה מלוכלכת או מחליקה. התובעת, כמי שעיסוקה במועדים הרלוונטיים היה עבודות ניקיון, בוודאי יכולה להעיד על הדבר מנקודת מבטה המקצועית. לפיכך, על פניו, מדובר במקום שבדרך כלל מתוחזק ונקי. בשים לב לכך שדחיתי את גרסתה העובדתית של התובעת באשר להימצאות מים שגרמו לה להחלקה, הרי שממילא שעה שלא הוכח, כי רמת התחזוקה במקום אינה סבירה, לא הוכחה רשלנות הנתבע. יש לזכור, כי התובעת ציינה, כי ראתה את המפגע ולמרות זאת בחרה ללכת במקום ואף לא מצאה מקום לבקש הסרת אותו מפגע".
סוף דבר – עם דחיית התביעה חייבה השופטת את האשה בתשלום של 5,000 ₪ לבעל השווארמה עבור הוצאות המשפט.