פרשת שמות - כניסת שבת: 16:29 יציאת שבת: 17:29
31.12.15 / 13:00
פרשת שמות - כניסת שבת: 16:29 יציאת שבת: 17:29
"כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם"
בספר "מרגניתא דרב" מובא באור נפלא מהמקובל האלקי רבי שמשון אורסטראפלי זיע"א,
שהזמן ששהו בני ישראל במצרים היה דווקא רד"ו
(210) שנים, מחמת חטא מכירת יוסף. וזאת, כיון שבגלל מכירת יוסף פגמו השבטים בשם "אהיה" (אחד משמותיו של הקב"ה). והנה ידוע שבמכירה
השתתפו תשעה אחים, מלבד ראובן ובנימין, ואולם היות וצרפו הם גם את השכינה הקדושה למספר עשר למניין כדי להטיל חרם על מי שיגלה ליעקב על מכירת יוסף – פגמו השבטים עשר פעמים בשם "אהיה" (21) ולכן היו במצרים דווקא רד"ו שנים, שהם עשר פעמים שם "אהיה", כדי לכפר על חטא מכירת יוסף. ומוסיף ואומר המקובל האלקי רבי שמשון אוסטרופאלי, שמשה רבנו חשב שעל- ידי מכירת יוסף פגמו השבטים דווקא בשם "י-ה-
ו-ה", שהוא בגימטריה 26. ואם כך, הם צריכים להיות במצרים 26 כפול 10, שהם ר"ס (260) שנים. ולכן, כאשר שלח הקב"ה את משה, כדי להוציא את
ישראל ממצרים, אחרי רד"ו שנים, התפלא על-כך משה: שהרי פגמו השבטים בעשר פעמים שם "י-ה-ו-ה", שהם ר"ס שנים, ועדין לא הגיע הזמן שיצאו ממצרים. וזהו שכתוב (שמות ג',
ד'): "וירא ה' כי סר (משה) לראות" – ראה ה' יתברך
שמשה חושב שישראל צריכים להיות במצרים ס"ר שנים, משום שפגמו עשר פעמים בשם "י-ה-
ו-ה". ולכן משה אומר להקב"ה, איך אני יכול לבוא לבני ישראל ולומר להם שהגיע זמן הגאולה? הרי הם ישאלוני לשמו של הקב"ה, ובהכרח אענה להם
ששמו "י-ה-ו-ה", ואם כך הם יוכיחו לי שעדין לא הגיע זמן הגאולה, שהרי במכירת יוסף פגמו השבטים עשר פעמים בשם "י-ה-ו-ה", שהם סר' שנים, ועדין נשארו עוד חמישים שנים של שיעבוד. על כן אמר ה' למשה (שם, פסוק יד'):
"כה תאמר לבני ישראל: אהיה שלחני אליכם" – והכוונה היא, ששמי הוא גם שם "אהיה", ורק בשם זה פגמו השבטים במכירת יוסף. ואם כך, צריכים בני ישראל לתקן רק עשר פעמים את שם "אהיה" (21) שהם רד"ו (210) שנים, וכבר נשלמה גלות
מצרים, והגיע זמן גאולתם.
"שלא יתבייש מפני המלעיגים"
אמרו חז"ל (במדבר רבה כ', כב'): "בזכות ארבעה דברים נגאלו בני ישראל ממצרים: על שלא שינו את שמם, לא שינו את לשונם, שלא הייתה בהם
לשון הרע, ושלא שינו את לבושם". לפי זה רואים
אנו, שעם ישראל זכה להיגאל ממצרים בעיקר בגלל שמירת החיצוניות (לשון, שם, לבוש), אשר, לכאורה, היא נחשבת למצווה קלה, אם בכלל. ולעומת זאת, מצווה חשובה ובסיסית כמו ברית מילה, ביטלו בני ישראל, כמובא (שמות רבה א', ח') על הכתוב "ויקם מלך חדש על מצרים": רבנן אמרו:
"בה' בגדו כי בנים זרים ילדו"... ללמדך, שכשמת יוסף הפרו בני ישראל את ברית המילה, ואמרו:
נהיה כמו המצרים. נשאלת השאלה, כיצד יתכן שמצד אחד הפרו ישראל במצרים את ברית הקדש ובטלו מצווה בסיסית, ומצד שני מצאו חז"ל זכויות
בהתנהגות ישראל במצרים בשמירת החיצוניות (לשון, שם, לבוש), שהיא התנהגות שאינה
מחויבת על-פי ההלכה, ובזכות אותה התנהגות זכו להיגאל?
למדים אנו מכאן יסוד חשוב: יהודי, אפילו שיקיים כל תרי"ג מצוות לפרטיהן ולחומרותיהן,
אם הוא מסתיר את יהדותו, ומתבייש בה, אין הוא ראוי לזכות לגאולה. לפיכך, אפילו כאשר בני ישראל בטלו מצווה כה חשובה כברית מילה, שזוהי
מצווה חד-פעמית, והיא מוסתרת מעיני כל אבל לא התביישו במוצאם, ושמרו על שמותם, לשונם ולבושם לעיני כל – זכו הם לגאולה. ולדוגמא נראה את ההבדל בין יוסף הצדיק לבין משה רבנו, שעליהם אומרים חז"ל, שיוסף זכה שעצמותיו נכנסו לקבורה בארץ ישראל, ואילו משה רבנו לא זכה לכך, ומדוע? מפני שמשה הסתיר את יהדותו בזמן פגישתו עם בנות יתרו, בכך ששתק
כשאמרו בנות יתרו "איש מצרי הצילנו". לעומתו יוסף הצדיק, לא הסתיר זאת, ולא כפר כשאמרה עליו גבירתו "ראו הביא לנו איש עברי". לכן כל האומרים "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" אינם ראויים לגאולה, כי לפעמים הסמל
החיצוני חשוב לפני ה' יתברך יותר ממצוות בסיסיות, וזאת למרות שהסמל אינו מופיע כלל בהלכה! גם כיום אנו רואים שהסמל של חבישת כיפה הוא
חשוב יותר ממצוות רבות, למרות שחבישת כיפה לא כתובה בשולחן ערוך, כי עצם חבישת הכיפה מסמלת שהחובש אותה הוא יהודי גאה ביהדותו, ואינו מתבייש מפני המלעיגים עליו.
