'ויקהל-פקודי'

אמר רב שמואל בר נחמן: בשעה שחרב בית המקדש, בא אברהם אבינו לפני הקב"ה, בוכה וממרט זקנו ותולש שערות ראשו, סופד וצועק. אמר לפני הקב"ה: מפני מה נשתניתי מכל אומה ולשון, שבאתי לידי בושה וכלימה זאת?...פתח יצחק אבינו ואמר: ריבונו של עולם(=רבש"ע), כשאמר לי אבא להעקד, נעקדתי ברצון על גבי המזבח, ופשטתי את צווארי תחת הסכין, ולא תזכור לי זאת ותרחם על בני? פתח יעקב אבינו ואמר: רבש"ע, לא עשרים שנה עבדתי בבית לבן, וכשיצאתי מביתו פגע בי עשו הרשע, ובקש להרוג את בני, ומסרתי עצמי למיתה עליהם? ועכשיו נמסרו ביד אויביהם כצאן לטבח, לאחר שגידלתים כאפרוחים...וסבלתי עליהם צער גידול בנים...לא תזכור לי זאת לרחם על בני?

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: רבש"ע, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים. וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נישואיי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי. והוקשה עלי הדבר עד מאוד... וסבלתי תאוותי ורחמתי על אחותי, שלא תצא לחרפה. ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי...ולא עוד, אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי, והיה מדבר עמה והיא שותקת, ואני משיבתו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לקול אחותי. וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה, ולא הוצאתיה לחרפה. 

ומה אני, שאני בשר ודם, עפר ואפר, לא קנאתי לצרה שלי...אתה מלך חי וקיים ורחמן, מפני מה קנאת לעבודת כוכבים, שאין בה ממש, והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם? 

מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן. וזהו שכתוב (ירמיה ל"א): "כה אמר ה', מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך...ויש תקוה לאחריתך נאם ה', ושבו בנים לגבולם".
(איכה רבתי כד')

המקובל האלקי רבי שמשון מאוסטרפאלי זצ"ל מביא בספרו "ליקוטי שושנים" חידוש גדול: עתה, בעת הגלות המרה, כשאין לישראל כהן גדול המשמש בשמונה בגדים, הקב"ה הוא כביכול הכהן הגדול, הלובש את שמונת הבגדים (אבנט, מצנפת, כתונת, מכנסים, אפוד, מעיל, חושן, ציץ), כדי לכפר על עונות ישראל, בניו.

אולם, מוסיף רבי שמשון, עתה, בעונותינו הרבים, הוא יתברך מתלבש רק בארבעה בגדים בלבד של הכהן הגדול, ומדוע?

ויש לומר, שלאחר שחרב בית המקדש, הוריד הקב"ה מעליו את ארבעת הבגדים: 
א בנט,  מ צנפת, כ תונת, מ כנסים – ראשי תיבות אמכם, כדי לרמוז לנו על דברי הנביא (ישעיה נ', א'): "וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם". כלומר, בגלל עונותיכם "שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם", היא השכינה הקדושה, אם הבנים, שמאז חורבן הבית היא בגלות המרה. ומשום כך הוריד הקב"ה מעליו את ארבעת הבגדים – א בנט, 
מ צנפת, כ תונת, 
מ כנסים – ראשי תיבות אמכם.

אולם, ארבעת הבגדים הנשארים כביכול על הקב"ה הם: א פוד 
מ עיל  ח ושן   צ יץ – ראשי תיבות אמחץ. כדי לומר לנו, שהקב"ה הוא אל רחום וחנון, וגם עתה בגלות לא עזב את בניו, והוא יתברך יגן וימחץ את ראש שונאי ישראל, כמו שכתוב: "יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ... מָחַצְתָּ רֹאשׁ מִבֵּית רָשָׁע".

וכל זאת, כיון שחביבים ישראל לפני הקב"ה. על כן, לכל מקום שהם גלו, גלתה השכינה עמהם. וצריך לדעת שהשכינה מצטערת בצער בניה, ובוכה ומתפללת על שלומם, ובזכותה(=בזכות אם הבנים, השכינה הקדושה) ישובו בנים לגבולם.

וזהו שאנו אומרים בהגדה של פסח: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו". והתייגעו כל המפרשים להבין, מי זאת "היא", שעמדה לאבותינו, ובזכותה הם נגאלו?

התשובה היא: השכינה הקדושה, היא שירדה עם ישראל לגלות מצרים, ובזכותה נגאלו ישראל ממצרים. ובזכותה גם אנו עתידים להיגאל, במהרה בימינו אמן.

וזאת, כפי שאומר הקב"ה: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם 
מֵ אֶ רֶץ מִצְרַיִ ם   לִהְיוֹת  לָ כֶ ם לֵאלֹהִי ם  אֲנִי ה'" – בדילוג 7 אותיות אמכם. בזכות אמכם, היא השכינה הקדושה "הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", ובזכותה, בזכות צערה על בניה, הנמצאים בגלות – אתם עתידים להיגאל, כפי שהבטיח הקב"ה: "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ....וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".

שבת של שלום ברכה וישועה!

בני ציון bnei-zion.com