פרשת ויחי
10.01.20 / 10:17
ממתק בני ציון לשבת "ויחי"
פעם נכנס רבי לוי יצחק לבקר חולה אחד, שנטה למות, ומצאו מתפתל מצד לצד בדאגה ובחוסר מנוחה."ממה אתה מודאג בשעה זו?" – שאל רבי יצחק את החולה שלפניו. "רבי קדוש!" – השיב האיש בקול רפה מחמת חולשתו – "הנני חש כי שעותיי ספורות, ולבי מלא חרדה: עם מה אני בא לעולם האמת? ומה יהא חלקי וגורלי בעולם הבא?". הצדיק מברדיצ'וב קם מכסאו, גחן אל פני החולה הנרגש, וקרא: "אין כל מקום לדאגה מצדך. זה עתה גמרתי בלבי לתת לך במתנה את כל חלקי בעולם הבא!".
מיד עשה הצדיק קבלת קנין (מכירה כדת וכדין) של מתנתו לחולה, ופני האיש שעל המיטה נראו לפתע מאושרים ושלווים. כעבור שעה קלה, אמר "שמע ישראל", עצם עיניו, ושבק חיים לכל חי.
שאל אחרי כן אחד מחסידיו: "רבנו, כשנכנסת לחדרו של אותו חולה, ראית בודאי שימיו ספורים, וכל עידוד אינו עשוי להועיל לו, אלא לשעה קלה בלבד. אם כן, מדוע נהגת כלפיו ברוח לב כזה, והענקת לו את כל העולם הבא שלך?". "שמע בני" – השיב הצדיק מברדיצ'וב בהתרגשות – "נוח לי למסור את כל העולם הבא שלי, כדי לחסוך אפילו רגע אחד של צער ודאגה מיהודי...!".
על הכתוב בפרשתנו, "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶרהֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים", אמרו חז"ל בגמרא (פסחים נו'): ביקש יעקב לפני מותו לגלות לבניו את קץ הימים, ונסתלקה ממנו השכינה. אמר: שמא חלילה יש פסול בזרעי? אמרו לו בניו "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" – כשם שיש בלבך רק אל אחד, כך יש בלבנו רק אל אחד. באותה שעה אמר יעקב אבינו "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם.
וצריך להבין, מדוע אמר יעקב אבינו לבניו באותו זמן "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד"?
נקדים תחילה את דברי חז"ל, שראשי התיבות של: בָּ רוּךְ שֵׁ ם כְּ בוֹד מַ לְכוּתוֹ לְ עוֹלָם
וָ עֶד" הם בשכמל"ו, ואותיות אלו הן אותיות מובחרות, ויש להן מעלה מיוחדת,
ולכן הן בבחינת "כנפיים", המעלות את שם הוי"ה
(=י-ה-ו-ה) יתברך.
(זהו הטעם לכך, שמי שברך חלילה ברכה לבטלה, צריך מיד לומר: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד". שכן, מחמת הפגם של הברכה לבטלה אין שם ה' יתברך עולה למעלה. אולם, על ידי אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו..." מתעלה שמו יתברך למעלה).
והנה, כידוע, השבטים הקדושים התחרטו והתוודו על שמכרו את יוסף, כפי שכתוב (מב', כא'): "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ (יוסף), אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ". ועל כך כתב השל"ה הקדוש, שהשבטים הזכירו שש פעמים ברציפות את האות אָלֶף: אִ ישׁ אֶ ל אָ חִיו אֲ בָל אֲ שֵׁמִים
אֲ נַחְנוּ", כדי לרמוז שחטא מכירת יוסף רודף אחרינו ששת אלפים שנה, כמנין השנים שהעולם הזה קיים.
ה"מגלה עמוקות", מגלה לנו, שעשרת הרוגי המלכות, שהוצאו להורג על ידי הרומאים, באו לכפר על עוון עשרת השבטים שמכרו את יוסף. ובכל דור ודור עדיין עומד חטא מכירת יוסף, ומקטרג עלינו, עד ביאת גואל צדק, בקרוב.
והנה, כידוע, נחרב בית מקדשנו בעוון שנאת חינם, ואמרו חז"ל שלא נזכה לגאולה העתידה – אלא רק על ידי שנעקור מקרבנו מידה זו של שנאת חינם.
וזהו שאמר יעקב אבינו לבניו: בָּ רוּךְ שֵׁ ם
כְּ בוֹד מַ לְכוּתוֹ לְ עוֹלָם וָ עֶד", ראשי תיבות בשכמל"ו ובצרוף שונה אותיות שלום בך. כדי לומר, שעל ידי השלום והאחדות בישראל מתעלה שמו יתברך. שכן, השלום הוא התיקון לשנאת החינם/מכירת יוסף הצדיק, והוא שיביא את הגאולה העתידה.
וכפי שאומר דוד המלך (תהילים קכב', ח'): "לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ".
דהיינו, צריכים אנו להגיע למצב של "אַחַי וְרֵעָי" – שכולנו אחים ורֵעִים – ויש שָׁלוֹם בָּך – ויש שלום בין כולנו. וכל זה הוא "לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינו" – הוא למען קירוב הגאולה ובנין "בֵּית ה' אֱלֹהֵינו", שהרי בית המקדש נחרב בעוון שנאת חינם, והוא יבנה רק על ידי אהבת חינם – במהרה בימינו, אמן.
שבת של שלום ברכה ואהבה רבה!