הכתרתו של אלאור אזריה כגיבור - הסתיימה בהוצאה להורג של יובל דורון קסטלמן ז"ל

באחד מן המערכונים בתוכנית "הפרלמנט", אמציה (ערן זרחוביץ') מקבל רישיון לאקדח מתוקף תפקידו כנהג מוניות בלילות. בהמשך החבורה מסתבכת באירוע עם חבורת נערים שמלגלגת עליהם, אך למרות בקשות חוזרות ונשנות – אמציה מסרב לשלוף את האקדח ולירות. ברכב, החבורה עולבת באמציה על תפקודו באירוע: "זה שיש לך אקדח לא שווה כלום אם אין לך ביצים". בתום המערכון אמציה, כנראה בהשפעת הלחץ החברתי, שולף את האקדח אל מול בחורה תמימה ששמרה על חנייה.

המערכון הזה הוא אנלוגיה מדויקת לאירוע הנורא שבו נורה למוות יובל דורון קסטלמן ז"ל בידי חיילים לאחר שחיסל את המחבלים בפיגוע בירושלים. מאז התפוצצות פרשת אלאור אזריה ישנו קמפיין פופוליסטי וזול שמופץ בידי פוליטיקאים ושופרות ימין נגד הוראות הפתיחה באש בצבא – גם כאשר המחבל נוטרל ואינו מהווה עוד סכנה, אסור שיצא בחיים. התוצאה של הקמפיין הזה היא חייל שרצה, כפי שאמר בריאיון לערוץ 14, "לסמן איקס" בכל מחיר, ירה וביצע וידוא הריגה בגיבור שהציל אותו.

יובל התפרק מנשקו, הוריד את מעילו וירד על ברכיו כשידיו מורמות. גם אם היה מדובר במחבל עצמו, עדיין אסור לירות בו. ה"תירוץ" המרכזי לקיום הוראות הפתיחה באש הוא מניעת אירועים כאלה בדיוק. מביש היה לראות תחילה את צה"ל מתנער מהאירוע ומודיע כי לא יחקור אותו וטוב שחזר בו בעקבות ביקורת ציבורית - האחריות העליונה היא עליו. מתוכו יצאו הלוחמים ששכחו כי טוהר הנשק גובר על הרצון לנקום.

אבל כאמור, האחריות היא לא רק על הצבא. האחריות היא על כל מי שהכתיר חייל עם יד קלה מידי על ההדק – כגיבור. על כל מי שפותח בימים אלו בסטות מופקרות של נשק ומחלק כאילו מדובר בבייגלה חם. ועל ראש ממשלה שמכשיר את המזרח הפרוע הזה כי "אלו החיים". הפוליטיקאים שהכתירו את נער הגבעות שירה ביובל כגיבור, לא מיהרו לגנות את המעשה כי מה להם ולמוסר? אבל כל אזרח ואזרחית צריכים לזכור שהיום זה יובל ומחר זה הם. בין כל האירועים של החודש האחרון, אסור שהאירוע הזה יתמסמס – גם אם ממש ינסו.

יש חוקים גם במלחמה ומי שמבקש לשמור עליהם הוא לא חובב מחבלים – אלא רק רוצה לחיות במדינה ערכית שהחיים בה חשובים יותר מהמוות. זה בדיוק ההבדל בינינו לבין אויבינו ועל זה אנחנו מחויבים לשמור לעד. בשביל שמותו של יובל לא יהיה לשווא.