"אם הייתי עומד בכניסה ללובי יכול להיות שלא הייתי נשאר בחיים"
16.05.21 / 17:18
בתיעוד מצמרר נראה חן ונטורה (27) נכנס בשעת אזעקה ביום רביעי בערב לאחד הבניינים באזור המרינה כשמספר שניות לאחר מכן נפלה רקטה סמוך אליו. בריאיון ל"אשקלונים" הוא משחזר את רגעי האימה ומספר כיצד קיבל את חייו במתנה. צפו בוידאו
את יום רביעי שעבר חן ונטורה (27) מאשקלון לא ישכח עד יומו האחרון: סמוך לשעה שבע בערב הוא עשה את דרכו לדירה של אחותו באזור המרינה מכיוון שיש בה ממ"ד וממש לפני שהגיע לבניין בה היא מתגוררת הוא שמע את קולה המוכר והמלחיץ של עוד אזעקה. חן התלבט אם להמתין ברכב או פשוט להמשיך בנסיעה, אולם בהחלטה של רגע הוא עצר את רכבו ומיהר לתפוס מחסה בבניין הקרוב. בדיעבד מסתבר כי ההחלטה הזו הצילה את חייו – בסרטון מצמרר נראה ונטורה נכנס ללובי הבניין וממהר לפינה המרוחקת ביותר מהכניסה כאשר מספר שניות לאחר מכן נוחתת רקטה סמוך למקום.
זגוגיות הלובי המנופצות והנזק הכבד שנגרם לרכבו נותרו כעדות אילמת לאחת החוויות המלחיצות בחייו, כאשר השאלה 'מה היה קורה אם לא הייתי תופס מחסה?' לא מפסיקה לנקר במוחו. בריאיון ל"אשקלונים" משחזר חן את רגעי האימה: "הייתי בנסיעה מהבית שלנו בנווה דקלים לדירה של אחותי באזור המרינה שם אנחנו שוהים מתחילת המבצע כי יש לה ממ"ד בדירה, נסעתי כדי להביא לבת שלי מכונת אינהלציה. כשאני בדרך חזרה שמעתי את האזעקה. בסבבים הקודמים לא תמיד הייתי מייחס חשיבות לאזעקות ולפעמים הייתי אפילו יוצא לחפש את היירוטים אבל הפעם בגלל המטחים הכבדים ובגלל העדכונים בתקשורת הבנתי שכל יציאה זה מטח ואמרתי לעצמי אני לא לוקח סיכון. עצרתי בצד, השארתי את הרכב כמו שהוא ורצתי לבניין הקרוב אליי".
מה קרה לאחר מכן?
"נכנסתי ללובי ועמדתי קצה שלו בנקודה שלא רואים במצלמה, מאחורי קיר קטן. כמה שניות לאחר מכן שמעתי פיצוץ אדיר, זה נשמע כאילו זה ממש לידי. הרסיסים עפו לתוך ופגעו בקירות של הלובי. אם הייתי עומד בכניסה ללובי יכול להיות שאולי לא הייתי נשאר בחיים ומדבר אתך, עשיתי עוד פסיעה וחצי מאחורי הקיר וכך ניצלתי מהרסיסים. אגב, חשוב לציין שהדלת של הבניין הייתה פתוחה וזה חשוב מאוד. כי אם היא הייתה נעולה, סביר להניח שהייתי נשאר לעמוד לידה כי לא הייתה לי ברירה אחרת".
מה הרגשת באותם רגעים?
"אלו תחושות שאני לא יודע להסביר, בחיים לא הרגשתי ככה. אני מודע לזה שקיבלתי את החיים שלי במתנה בזכות השמירה הזו שהייתה עליי. המסקנות שאתה מגיע אליהם, המחשבות שעוברות לך בראש בכל אזעקה זה מפיל אותי מעולם לא הייתי חרדתי בצורה הזו, זה משנה משהו. מאז אותו מקרה אני מאוד חרדתי לאזעקות, כשנשמעת אזעקה אני מתכנס בתוך עצמי תופס את הבת שלי ומתמגן כמה שאפשר".
מתי בסופו של דבר הגעת לדירה של אחותך?
"הייתי תקוע באותו בניין בערך שלוש שעות, בזמן שעמדתי שם היו עוד שתי אזעקות וכבר התחילה התקהלות של שכנים ומשטרה התחילה להגיע. אנשים נכנסו ויצאו וחשבתי שאתחיל לנקות את הזכוכיות מהרכב ולהתקפל מהאזור ושוב תופסת אותי אזעקה ואנחנו מחכים בפנים, הפעם במדרגות למטה. חיכיתי למס רכוש בגלל הנזק שנגרם לרכב שלי אבל בסופו של דבר הם לא הגיעו. בסופו של דבר הגעתי לאחותי רק בסביבות השעה עשר".
אגב, אין לכם מיגון מתאים בשכונה בה אתה מתגורר?
"בנווה דקלים אין לנו ממ"ד הבית שלנו אמנם מבטון אבל לדעתי הוא לא מספיק מוגן. יש לנו מקלט שכונתי גדול שאנחנו ישנים בו כבר ארבעה לילות וזה המיגון היחידי שיש לנו באזור. מסביבנו יש אנשים עם בתים פרטיים שבנו לעצמם מקלטים בבית אבל לנו לא הייתה את האפשרות לעשות את זה. לדעתי המדינה צריכה לתת יד לתושבים, לא יכול להיות שנרוץ ונארוז את עצמנו ממקום למקום רק כדי להגן על עצמנו ולא נוכל להישאר בבית שלנו ולהרגיש מוגנים".
אפשר לומר שהמקרה שינה את האופן שבו אתה מתייחס לאזעקות?
"בהחלט. בסבבים הקודמים לא פחדתי וכמו שאמרתי הייתי מאלו שמסתכלים על כיפת ברזל ומחפשים יירוטים, זה פשוט דבר מטומטם. צריך להישאר במרחב המוגן ולהקשיב להנחיות של פיקוד העורף. זה פשוט מציל חיים חד משמעית".
