אנושיות לפני הכל

לפני זמן מה תושב האזור שהחל בהליך גירושין מאשתו נפטר בנסיבות טרגיות לפני שהליך הגירושין הושלם. לאחר מותו, התגלה מכתב שהשאיר ובו הוא מפרט את רצונותיו לנעשה ברכושו. באותו מכתב נרשם, כי אשתו לא תקבל דבר, ואילו כל רכושו יתחלק בין ילדיו.

עוד הוא ביקש, כי מי שיהיה אחראי על העזבון שלו יהיה קרוב משפחתו. לאחר המוות הטרגי פנתה האישה לעורך הדין שרון קולסקי בבקשה כי יסייע לה שכן חרף הנסיבות הטרגיות, לשניים היה רכוש משותף וחלקו מגיע לה בדין.

בדיון שנערך בבית המשפט לענייני משפחה, התנהל ויכוח מעניין בסוגיה מה דינו של מכתב שהינו מעין צוואה שנרשמה בצורה כזו, על מכתב לפני מותו של אדם. שכן, אם אכן הצוואה יכולה להתקבל לאישה לא מגיע דבר מרכושו של האיש.

השופטת קיבלה את טענתו של עורך הדין שרון קולסקי ולפיה מכתב מעין  צוואה שנרשמת בצורה כזו, אינה חוקית במאת האחוזים, ולכן גם אם לא מדובר במחצית מרכושו של האיש, עדיין רשאית האישה ליהנות מרכוש משותף שהיא ובעלה צברו במהלך חייהם לרבות החלק שלה.

אלא שכאן חלה תפנית מעניינת ואנושית במיוחד בסיפור שהוכיחה כי לא תמיד עורכי הדין נטולי אנושיות במקרים רגישים. עורך הדין הצליח להשיג את השליטה בעיזבון לאישה, בניגוד למה שכתב האיש במכתב שהשאיר.

אולם האישה בעידודו של עורך הדין החליטה, כי למרות מה שיכול להגיע לה בדין, וכדי לכבד את רצון הנפטר, כל רכושו יתחלק בין ילדיהם המשותפים, והיא לא תיקח דבר מעיזבונו של בעלה על אף שהייתה יכולה לעשות זאת במידה והייתה מנהלת מאבק משפטי בנושא.