בית הכנסת הפך לזירת קרב

זהו סיפור על שני תושבי אשקלון ששיתפו פעולה על מנת להוביל בית כנסת מוכר בעיר ולצורך כך אף הפכו לחברי עמותה, כשאחד מהם הופך להיות רב בית הכנסת. אלא שבמרוצת השנים הם לא ראו עין בעין נושאים מסוימים והמחלוקות ביניהם הלכו וגברו.

הרוחות התלהטו בעיקר על רקע הליך בחירות חברי ועד, במסגרתו נחצה בית הכנסת לשני מחנות. הדברים הגיעו לכך שרב בית הכנסת הגיש תלונה לועדת האתיקה של מחוז דרום בלשכת עורכי הדין כנגד חבר העמותה האחר, עו"ד במקצועו. עורך הדין שמאוד לא אהב זאת החליט שלא לעבור על כך לסדר היום והגיש תביעת לשון הרע נגד הרב.

הרב טען להגנתו כי מדובר בהגשת תלונה ללשכת עורכי הדין בגין התנהלות אשר לטענתו מנוגדת לכללי האתיקה המחייבים את התובע בהיותו עורך דין ובנסיבות אלו הוא זכאי להגנה הקבועה בחוק. עוד טען הנתבע כי היה זה התובע עצמו אשר הורה לנתבע להגיש כנגדו תלונה ללשכת עורכי הדין "וכך הנתבע פעל ועשה".
הוא הוסיף כי לא פרסם את דבר הגשת התלונה או את תוכנה לאיש מלבד לוועדת האתיקה אשר אליה הוגשה התלונה. עוד טען הנתבע כי מטרתה של התביעה שהוגשה כנגדו היא להלן עליו אימים במטרה למנוע את בירור ההליך בוועדת האתיקה.

בעוד התביעה מתבררת הגיש עורך הדין תביעה נוספת על רקע שליחת מסרונים מכפישים בקבוצת הוואטס אפ של בית הכנסת וכן שליחת מכתבים לגורמים שונים.
הרב הנתבע טען כי גם התובענה השנייה הוגשה על מנת להשתיק אותו ולמנוע ממנו ומחבריו לממש את זכויותיהם על פי דין וטען כי התובענה הוגשה בחוסר תום לב בנסיבות בהן התובע יודע כי לנוכח מצבו הרפואי והכלכלי של הנתבע.
לגופו של עניין טען הנתבע כי הציטוטים שהביא התובע בכתב התביעה הם מגמתיים, חלקיים ומטעים את בית המשפט. הוא הכחיש, לפחות לגבי חלק מהמסרונים, כי הוא כתב אותם וטען כי ממילא אין בהם משום לשון הרע.
עוד ציין הנתבע בכתב ההגנה כי הוא "נכון להתנצל בפני התובע על ביטויים שיטען שגרמו לפגיעה בשמו הטוב ובכך לייתר הגשת התביעה לבית המשפט הנכבד".
שתי התביעות שהוגשו לבית משפט השלום בבאר שבע אוחדו בהסכמת הצדדים
לנוכח קיומה של מסכת עובדתית אחת ומשיקולי יעילות.

הרשם הבכיר אורי הדר ציין בפסק הדין שניתן לאחרונה: "הנה אפוא בית הכנסת נושא התובענה הפך, למרבה הצער, מבית תפילה לזירת קרב של ממש, רוויה במכתבים, מודעות, דברים שלא היה ראוי לאומרם וכיוצא בזה. הצדדים, וגם זאת למרבה הצער, לא השכילו לקיים את האמרה "וְהָאֱמֶת וְהַשָלוֹם אֱהָבוּ". נדמה כי בחיפושם אחר האמת, מונח שהוא מטבעו סובייקטיבי למדי, נשתכחה מהצדדים החובה, שיש תועלת רבה בצדה, לרדוף אחר השלום גם כן".

בית המשפט בחן את התובענה הראשונה ופסק כי בפנייתו של רב בית הכנסת לועדת האתיקה אין משום הוצאת לשון הרע: "אין מחלוקת כי התלונה נגנזה בנסיבות בהן נקבע בהחלטת וועדת האתיקה המחוזית כי "הסכסוך אינו נוגע להיותו של הנילון עורך דין" וכי "אין היבט של אתיקה מקצועית בהתנהלות". אין גם מחלוקת כי החלטה זו אשר אושרה ע"י ועדת האתיקה הארצית שקבעה גם היא כי אין ראיות לעבירה אתית. ועדיין, יש לבחון האם עצם הגשת התלונה הייתה פעולה סבירה בנסיבות עניין. התשובה לשאלה זו חיובית. בנסיבות בהן התלונה עוסקת, בין היתר, בחוות דעתו של התובע, חוות דעת אשר נושאת את הלוגו של התובע ואשר היא באופן ברור כפי שנכתב בה חוות דעת משפטית והיא נערכה ע"י התובע בכובעו כעורך דין ולא בכובעו כחבר וועד העמותה או כמי שמתפלל בבית הכנסת, הרי שפנייה ללשכת עורכי הדין בנוגע לסמכות לכתוב את חוות הדעת, להבדיל מתוכנה כמובן, הינה פנייה לגיטימית וסבירה".

באשר לתובענה השנייה – בית המשפט שבחן את המסרונים שנשלחו בקבוצת הוואטס אפ פסק כי אינם מהווים לשון הרע וכי הביטויים המופיעים בהם אינם משמיצים את התובע. יצוין כי המסרונים עסקו בהליך בחירות שהתבצע בבית הכנסת כאשר הרב כתב למתפללים ואף דרש מרשם העמותות לבחון את הליך הבחירות. בית המשפט פסק כי בדברים אלו יש משום לשון הרע אולם אין כל הוכחה כי כוונו דווקא נגד התובע: "הנתבע היה זכאי לפנות לרשם העמותות בהגשת תלונה ותלונה עשויה על פי רוב להכיל ביטויים מעט חריפים מהרגיל. הדבר מותר ע"פ דין. היחסים בין הצדדים, וליתר דיוק בין שתי הקבוצות שנוצרו בתוך בית הכנסת למרבה הצער, מזכים את הנתבע באפשרות לפנות לרשם העמותות וכן להביע דעתו על התנהגותו הנטענת של התובע".

סוף דבר: בית המשפט החליט לדחות את שתי התובענות שהגיש חבר העמותה אולם החליט שלא לפסוק הוצאות "על מנת שלא להעמיק את הקרע בין הצדדים".