ההורים השכולים לעירייה: "עזרו לנו לפעול להנציח את הנספים באסון"
03.12.20 / 14:18
עשור לאחר אסון הכרמל, בעיריית אשקלון טרם מצאו את הדרך להנציח את הנספים ובכללם שני תושבי אשקלון רונן פרץ וטניה לנסקי ז"ל. אביו של רונן, יהושוע: "אני מאוד מקווה שעיריית אשקלון תמצא את הדרך להנציח את הנספים"
עשור לאחר האסון הנורא בו איבדו את היקר להם מכל, הוריו של מישר רונן פרץ ז"ל מבקשים כי עיריית אשקלון תמצא דרך מכובדת להנציח את זכרו ואת זכרם של יתר הנספים. ל"אשקלונים" אומר האב יהושוע: "ניתנה לי הזכות להביא ילד לעולם ולגדל אותו במשך 34 שנה, הוא תמיד דאג לתת לנו נחת ותמיד ידע לייעץ ולדאוג. נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי להנציח אותו בכל דרך, כדי שכולם יידעו כמה גיבור הוא היה וכמה הוא דבק במשימה. אני מאוד מקווה שהעירייה תמצא את הדרך להנציח את הנספים".
האם אנט מוסיפה: "אני יושבת מול התמונה שלו, מחפשת נחמה אך לא מצליחה למצוא. אני חושבת שמיום שקרה האסון כמו שלכולם נעצרו החיים גם לי נעצרו החיים בנקודה שבה בישרו לי. הזמן לא עוזר ולא מרפא. חליתי מהצער ומהשכול במחלה ועכשיו תודה לאל אני מרגישה טוב יותר אבל הנפש כואבת".
האח מיכה מספר: "אני סמוך ובטוח שהעירייה תבוא לקראתנו ותעשה זאת בשמחה, אני מקווה מאוד שלא ניתקל בקשיים. ראש העירייה תומר גלאם הוא חבר ילדות ואני מאמין שייתן יד בדבר. אני מקווה שתימצא דרך ראויה להנציח אותם כפי שנעשה בערים אחרות".
כיצד פעלתם על מנת להנציח את זכרו של רונן עד עתה?
"אנחנו כבר מהחודש הראשון של האסון חושבים כל הזמן איך להנציח אותו. בשלוש השנים שלאחר לכתו עשינו טורניר כדורגל לזכרו במעמד ראש העיר ואישי ציבור, עשינו שירת בקשות לזכרו בשלוש השנים לאחר מכן בשכונת ברנע עם משתתפים רבים בהם גם שר הדתות הרב יעקב אביטן, הכנסנו ספר תורה על שמו כבר בשנה הראשונה, לבן שלי קראתי על שמו של רונן וכפי שאמרתי אני מקווה שנצליח לשכנע את קברניטי העירייה שיעשו כיכר או גן על שמם של הלוחמים עם ציון שמם של תושבי העיר שנפלו רונן וטניה לנסקי ז"ל.
גם מיכה החליט להתגייס לשירות כוחות הביטחון. נכון להיום הוא משרת במשמר הגבול בדרגת רס"מ כמפקד משל"ט בבית הספר החילי: "כשהאסון התרחש הייתי בן 26, עדיין סגל בקורס מכ"ים במג"ב בבית חורון. אפשר לומר שהתגייסתי למג"ב בעקבות רונן עשינו כמעט את אותו המסלול. רונן עבד באזרחות במשך תשע שנים ולאחר מכן התגייס ליחידת נחשון של שב"ס ובדיוק באותה תקופה אני חזרתי לשירות קבע במג"ב. יצא ששבנו ללבוש מדים כמעט ביחד".
הרצון לשרת בכוחות הביטחון תמיד היה שם?
"אני תמיד ידעתי שרונן רצה להיות בכוחות הביטחון. הוא אמנם ניהל פרויקטים באזרחות וזה משך אותו אבל בסופו של דבר לאחר כמה שנים הוא החליט להתגייס לשב"ס. כמו שהוא אהב תמיד לתרום להנהיג ולהיות קדימה זה מה שהוא עשה. בתקופה קצרה הוא עשה את ההשתלמויות והקורסים ביחידה עד שהגיע לקורס קצינים".
עשר שנים לאחר האסון, איך אתה יכול לתאר את ההתמודדות של המשפחה, של ההורים?
"כבר עשר שנים שאנחנו מתמודדים עם השכול והאובדן. מטקס לטקס מאזכרה לאזכרה הפצע לא מגליד ונפתח שוב פעם מחדש בכל המובנים. אנחנו מנסים להתמודד עם זה ביומיום אבל זה לא כל כך פשוט. אני והאחים שלי עוד איכשהוא ממשיכים עם החיים שלנו אבל ההורים הפכו ממש לשבר כלי. אין נחמה והזמן לא מרפא זו לא עוד אמירה, זה נכון. ההורים מחפשים את הנחמה ולא מוצאים".
לפעמים יש מחשבות על כך שניתן היה למנוע את האסון?
"אני לא נמצא במקומות האלו – של מי אשם? למה שלחו אותם? תמיד עסקתי באיך להנציח את רונן ולחפש את הנחמה. אני יכול לומר שכל הארגונים 'התגלחו' על האסון הפיקו לקחים ונעשה שינוי. אם חלילה יהיה אירוע במימדים האלו אני סמוך ובטוח שיצליחו לעמוד בו ולא נהיה תלויים באחרים".
לאחר פניית אתר "אשקלונים" לעירייה, נמסר כי וועדת השמות העירונית היא הגורם המקבל החלטות בנושא הנצחה. עוד ציינו בעירייה כי במסגרת מדיניות ראש העיר, עיריית אשקלון תמיד נכונה לפעול לקידום הנצחת מיטב בניה של העיר.
