"היא הייתה אמא להמון ילדים": נפרדים מהמורה האהובה

הידיעה הכואבת פשטה מהר ברחובות אשקלון: רוית תמם (50) המורה האהובה לערבית מתיכון אורט אפרידר איננה עוד. התלמידים והתלמידות הרבים שחינכה לאורך 25 שנות הוראה התקשו לעכל את הבשורה הקשה וגם חברותיה של רוית לחדר המורים לא האמינו שלא יראו יותר את האשה שהפיצה אור לכל מקום אליו הגיעה. רוית נולדה במושב עזריקם והתגוררה בו לצד הוריה אברהם וחנה. היא לא נישאה ולא הביאה ילדים לעולם, אולם כל מכריה ראו את אהבתה העצומה לילדים שחינכה ובעיקר לאחיינים ולאחייניות שלה.

בריאיון ל"אשקלונים" מספרות אחיותיה לילך אחרק ואיתה חממי על אשה יקרה שאיננה עוד: "רוית הייתה אישיות מוכרת מאוד באשקלון". אומרת לילך "היא הייתה מורה במשך 25 שנה באורט אפרידר, שימשה מורה לערבית ומחנכת היא לימדה דורות שלמים של תלמידים ותלמידות. רוית מאוד אהבה את בית הספר ואת אשקלון, הייתה אשה מאוד ערכית. לפני כן עשתה שנת שירות גרעין עודד הייתה מ"פית ומכ"ית מצטיינת הייתה אישיות גדולה. היא התגוררה במושב עזריקם ליד ההורים וטיפלה בהם במסירות".

לילך ואיתה מספרות כי רוית אהבה עד מאוד את האחיינים והאחייניות שלה: "האחיינים והאחייניות לינוי, אליעד, ענבר, עדי, שירי ונועה היו כל עולמה. היא הייתה דודה מסורה ואהובה ועשתה הכל למענם. הנתינה שלה הייתה ללא גבול, עם המון מסירות. תמיד התנדבה לכל דבר. היה לה חשוב שתלמידים ירגישו טוב היא עזרה המון לתלמידים וילדים שהיו זקוקים לעזרה, היא הושיטה יד להרבה אנשים. זה באמת ובתמים אפיין אותה".

קיבלתן לא מעט תגובות מצד תלמידים ותלמידות שלה לשעבר שכאבו את לכתה.
איתה: "אני כאחותה הבנתי עד כמה אחותי הייתה אהובה, עד כמה העריצו אותה ועד כמה היא נתנה מעצמה והשקיעה את כל כולה בחינוך ובערכים בדורות שלמים של ילדים. כמה גדול היה טוב הלב שלה. תמיד ידעתי שאחותי היא אדם טוב אבל לא הבנתי עד כמה. היא הייתה אישיות מיוחדת, מודל להערצה, אהבת האדם והטבע היו נר לרגליה. אומרים שילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו, והיו לה הרבה ילדים שהיא האמינה בהם. היא תמיד לקחה את הילדים המאתגרים יותר תחת חסותה, אלו שהיו להם בעיות ודאגה להם לביקורי בית ולסיוע כלכלי, שלא יחסר להם דבר. העריצו אותה אלפי ילדים ומורים, הייתה מאוד אהובה מלאה בנתינה. זה מה שהייתי רוצה שיזכרו מאחותי".

לילך: "רוית ראתה בתלמידים את ילדיה והיא נתנה חום ואהבה, חמימות ותשומת לב אישית לכל ילד. בתקופת הקורונה ראיתי אותה מעבירה שיעורי זום לכל ילד בפנייה אישית, זה לא היה רק שיעור אלא גם דאגה אישית לכל ילד ולשלומו ולבריאותו. היא ראתה מעבר והילדים הרגישו את האכפתיות. רוית ממש הרגישה שהם ילדיה וגם את האחיינים והאחייניות שלה היא מאוד אהבה ונתנה מעצמה המון למענם. אני יכולה לומר שהיא הטביעה את חותמה ונגעה בלבבותיהם של ילדים רבים. הגיעו לכאן ילדים צעירים והורים של ילדים מהמושב שהלכו אחרי רוית ונקשרו אליה, היא הצליחה לגעת בילדים בצורה מאוד דופן. זו אבידה מאוד גדולה, חור ענקי ופצע שאין לו מזור".

כאמור גם בחדר המורים של בית הספר שוררת אווירת נכאים מאז לכתה של רוית. חברתה המורה שירי קניגסברג לוי אמרה ל"אשקלונים": "רוית הייתה אשה מיוחדת במינה, מורה בחסד עליון. היום כבר אין הרבה מורים כאלו של נתינה, הכלה ואהבה לתלמידים. היא לא הייתה רגועה עד שידעה שכולם עם כריכים ומחייכים. לא מיהרה לשום מקום - בהפסקות תמיד בדקה בשטח שכולם בסדר. היא חינכה דורות שלמים למצוינות הייתה קצינה בצבא, אשה ערכית שכל כך אהבה את מדינת ישראל. היא הייתה הרבה מעבר למורה לערבית, היא הייתה אמא להמון ילדים, תמיד זיהתה תלמידים מיעוטי יכולת והעניקה להם אם זה בעצמה או באמצעות תרומות. אשה מדהימה, היא הייתה הלב של בית הספר הזה. זו אבידה מאוד קשה גם לי כחברה וגם לכל הצוות באורט אפרידר".

איך הגיבו התלמידים בהווה ובעבר?
"הם קיבלו את הבשורה הקשה הזו פשוט בהלם. קשה מאוד לעכל ולהבין את זה בכלל. פנו אלינו בוגרי בית הספר שרוית חינכה וקיבלו את הבשורה הזו בצורה מאוד קשה, הם לא מעכלים. היא השאירה חותם אצל הרבה מאוד ילדים. ממש מורה לחיים".

מנהלת בית הספר, דבורה בוסקילה, אמרה: "בית הספר אורט אפרידר מבכה עמוקות את לכתה בטרם עת של רוית תמם ז״ל. במהלך שנות עבודתה קשרה רוית את נפשה בבית הספר וזה הפך לביתה. עשייתה החינוכית אשר אינה נאמדת במילים עשתה נפשות בקרב ההורים, העובדים, המורים והתלמידים שאהבה כל כך. בשורת איוב זו הותירה בי חלל פעור וספק בידי אם יש ביכולותו להתמלא. במהלך שנים של עבודה משותפת נוצר ביננו קשר בר קיימא שאינו נאמד במילים. אין ספק כי העדר דמותה בנוף בית הספר שהפך לביתה יבלוט בצורה ניכרת לעד. כולי תקווה כי הנצחת דמותה והנחלת דרכה יהוו עבורי ועבור בית הספר נחמה פורתא על "דאבדין ולא משתכחין", יהי זכרה ברוך".