ומפה נקום: אשקלון זוכרת בטקסי זיכרון מרגשים בסימן 80 שנה לכניעת גרמניה הנאצית
24.04.25 / 15:27
מאות משתתפים בטקסים העירוניים השונים לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה - לזכר ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה ולהנצחת סיפורי הגבורה והתקומה
ביום רביעי האחרון (23.4.25), כמידי שנה, נערך בהיכל התרבות אשקלון הטקס המרכזי לציון יום הזיכרון לשואה והגבורה. הטקס נערך בהשתתפות שורדות ושורדי שואה ובני משפחותיהם, ראש העיר, תומר גלאם, מ״מ ראש העיר, מיריי אלטיט, מ"מ ראש העיר, סופיה ביילין, חבר המועצה, גבריאל טיגבו וחברת המועצה, לילי קידר, בנות ובני נוער ותושבים רבים.
הטקס השנה צוין בסימן 80 שנה לכניעת גרמניה הנאצית ובו סופרו סיפורם של הנספים והשורדים בסימן הלחימה והמלחמה על החיים בצל האסון והזוועות שפקדו את בני עמנו בזמן השואה.
במהלך הטקס המרגש והמיוחד הציגו שחקניות ושחקנים מביה"ס למשחק ותיאטרון מנורה אשקלון קטעים מרגשים ועוצמתיים בשילוב הקרנת התכתבות חיה עם השחקנים על הבמה, המציגים קולות מנקודות מבט שונות שסיפרו את סיפור היהודים בשואה. בפלאשבקים אל העבר, החיו מחדש השחקנים רגעים מהשואה שממשיכה להדהד גם בהווה. השואה לא הסתיימה ביום שבו המחנות שוחררו, היא פועמת בבתים שאינם, בזיכרונות שאי אפשר למחוק וברצון הגדול מהחיים – להתחיל מחדש.
קריאת 'יזכור' נערכה על ידי משה פישר, קריאת 'אל מלא רחמים' על ידי הרב ישראל קרבר, קריאת פרק תהילים על ידי מומי מלכה וקריאת קדיש על ידי נחום מנדל, בנו של שורד השואה משה מנדל ז״ל. כמו כן, הודלקו שישה נרות זיכרון לזכר 6 מיליון הנרצחים: רמה רייס, קלרה לוטפאק, סוזי מלכה, רחמים כחלון, גבריאלה טאובמן וגאולה בן אהרון.
ראש העיר, תומר גלאם, נשא את הדברים הבאים בטקס:
"ישנם ימים שבהם הלב מדבר לפני המילים. זהו יום כזה.
יום שבו עם שלם עוצר לרגע – לא כאירוע סמלי, אלא כבחירה מוסרית. כזכות אנושית ויהודית.
זכות לעמוד לצד השורדות והשורדים, לשאת את שמות הנספים, זכות - להעביר את הלפיד הלאה – מדור לדור.
אך איך זוכרים את מה שהמוח לא יכול לתפוס? איך מספרים את מה שהלב לא יכול להכיל?
בערב הזה איננו מבקשים תשובות – אלא נוכחות. נוכחות של לב פתוח, של הקשבה עמוקה, של יראת כבוד. לא מתוך חובה, אלא מתוך מחויבות.
מחויבות לזכור, להקשיב ולשאת את העדות גם כשהיא קשה מנשוא. לשאת אותה כדי שלא תישכח, כדי שתמשיך לחיות דרכנו כי זיכרון השואה איננו נחלת העבר – הוא האחריות בהווה והלקח לעתיד.
השנה, יום הזיכרון מקבל משמעות נוספת ולצד ציון השואה והגבורה, אנו מציינים שמונים שנה לניצחון על גרמניה הנאצית.
שמונים שנה מאז שהעולם החל להבין את עומק התהום האנושית שאליה הידרדר.
שמונים שנה מאז שנסגרו השערים במחנות ההשמדה, ונפתחו שערי האימה שחשפו את מימדי הזוועות שחוללו הנאצים יימח שמם בשואה.
שישה מיליון יהודים נרצחו - רק בשל היותם יהודים.
תינוקות נקרעו מהאמהות שלהם.
הורים לא הספיקו להיפרד מילדיהם.
נערות ונערים עברו ניסויים מזוויעים בעודם בחיים.
מבוגרים וקשישים הורעבו למוות ונקברו בקברי אחים המוניים.
במשך שנים יהודים הובלו כמו בקר אל קרונות סגורים, אל מחנות מוות, אל תאי הגזים. עולמות שלמים נכחדו. קהילות פורחות הפכו לאפר ועפר.
הם לא היו מספרים - הם היו אחינו ואחיותינו. דם מדמנו, בשר מבשרנו.
אנשים עם שמות, זיכרונות, אהבות, חלומות שהיו ואינם עוד.
ואתם, שורדות ושורדים יקרים — אתם שרדתם זאת. את הרעב, את הקור, את הבדידות, את הזוועות שחרוטות לא רק בזיכרון, אלא בגוף ובנפש.
ובחרתם, כנגד כל הסיכויים, לא רק לשרוד — אלא לחיות. להקים משפחה. לבנות מדינה. להאמין בטוב. לקוות לטוב.
עבורי, עבור כולנו, אתם עמוד האש ההולך לפני המחנה.
אתם ההוכחה החיה לכך שאי אפשר לכבות את רוחו של עם שלם. את רוחו של העם היהודי.
כל מבט שלכם, כל מילה שאתם מספרים, היא עדות של גבורה, ולצדה יש גם ציווי.
מאלה שעדיין איתנו ומאלה שכבר אינם. ספרו את סיפורנו. שמרו אותו. העבירו אותו.
אל תתנו לזיכרון להישכח. כל סיפור כזה הוא עולם ומלואו, וכל עדות שנמסרת — היא נר נוסף במאבק החשוב נגד השכחה, נגד ההכחשה, נגד האדישות.
לבני הנוער שאיתנו — אינני פונה אליכם רק כראש העיר, אלא כמי שמאמין בכם. אתם דור שגדל לתוך מציאות מורכבת, שדורשת עוז רוח ותעוזה מוסרית ורגשית. בעולם שבו קל יותר להסיט מבט — נזכור את מילותיו של שורד השואה וזוכה פרס נובל לשלום, אלי ויזל: 'ההיפך מאהבה איננו שנאה, אלא אדישות'. עלינו לבחור לראות. לבחור לפעול.
אל תחששו לדרוש צדק ואמת, אל תוותרו על היכולת שלכם להשפיע ולשנות את השיח, ואל תמעיטו בכוחכם — הוא רב ומשמעותי.
השואה אינה רק זיכרון של העבר — היא מבחן מוסרי של ההווה. היא קול שמזכיר לנו לאן מסוגלת האנושות להגיע כאשר היא מתעלמת מצלם האדם. דווקא במציאות הישראלית המורכבת של ימינו, ובמיוחד מאז השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל - עלינו לאחוז באחריות ההיסטורית הזו — לא כאבן ריחיים אלא כלפיד שמאיר לנו את הדרך.
אותו לפיד שהיווה לנו את ההשראה להקמת מדינת ישראל. המדינה הנפלאה, המיוחדת והאהובה שלנו שהוקמה מתוך ההריסות והכאב אך היא לא רק מדינה של מגננה - היא מדינה של בנייה, של חזון, של עתיד וקידמה.
בימים שבהם אנחנו נדרשים לעמוד איתן מול אנטישמיות גואה ברחבי העולם, מול שנאה שמבקשת להרים ראש — נזכור: אנחנו כאן. בזכות, לא בחסד. בגאווה, לא בפחד. עם ישראל חי.
שורדות ושורדים יקרים,
בשמי ובשם תושבי אשקלון אנחנו מודים לכם על תרומתכם לתקומתו של העם היהודי, לבנייתו מחדש, לייסודה של מדינת ישראל ולבניינה של העיר אשקלון.
שהקב"ה יאריך ימיכם בטוב ובבריאות איתנה.
עיריית אשקלון תמשיך לעשות הכול כדי לוודא שאתם מקבלים את מלוא המענה לצרכים שלכם, קטנים כגדולים, בשגרה ובשעת חירום, בבריאות ובחולי.
באמצעות בני הנוער הנפלאים שלנו, דור העתיד, המתנדבים והתושבות והתושבים שלנו, נמשיך לוודא כי אף אחד מכם לא נשאר לבד, נקשיב, נטה אוזן, נתעד וננציח את סיפורי הזוועה לצד סיפורי הגבורה ונבטיח בקול צלול כי לא נשכח. לא את השמות, לא את הפנים ולא את הסיפורים.
לסיום, נישא תפילה יחד מעומק הלב לשובם של החטופות והחטופים לביתם במהרה, להצלחתם של לוחמי צה"ל בכל החילות ובכל הגבולות ולרפואתם נכי ופצועי צה"ל.
תהא נשמתם של ששת מיליון אחינו ואחיותינו הגיבורים והקדושים, קורבנות השואה, צרורה בצרור החיים וחקוקה בליבנו לעד.
יהי זכרם ברוך."
בנוסף במהלך יום השואה התקיימו טקסים נוספים, בניהם הטקס המרכזי של עמותת עמך באשקלון בבית יד לבנים ומעגלי השיח הבין דוריים ברחבת היכל התרבות בהשתתפות תנועות הנוער העירוניות ובמעמד ניצולי שואה שסיפרו את סיפורם המרגש והמרתק לבני הנוער.
ביום חמישי (24.4.25), מיד עם תום צפירת הדומייה בת שתי הדקות שנשמעה בכל רחבי הארץ, נערך בגן העתידני טקס בסימן ילדים בשואה, לזכר מיליון וחצי הילדים שנרצחו. הטקס התקיים בהשתתפות שורדות ושורדי שואה, תלמידות ותלמידים, ראש העיר, תומר גלאם, מ"מ ראש העיר, מיריי אלטיט, סגן ראש העיר, שי עמירה וחבר המועצה, יוסי פרטוק. במקביל, קיימו נציגים ממועצת הנוער העירונית ומכל תנועות וארגוני נוער הפועלים בעיר, את הטקס המסורתי ׳לכל איש יש שם׳ בסמוך לבניין העירייה במסגרתו הוקראו שמות הנספים בשואה, מקום הירצחם והשנה בה נרצחו.
