מחיי הלילה באשקלון למאבק למען הנכים בישראל:

היזם חנן טל מוכר בעיקר כאיש חיי לילה שאחראי להקמתם של כמה ממקומות הבילוי המפורסמים באשקלון, אולם לא רבים יודעים כי בשנים האחרונות הוא משמש בהתנדבות כמנכ"ל עמותת "נכה לא חצי בן אדם" ומסייע רבות לציבור הנכים במדינה.

טל פועל יחד עם מייסד ויו"ר העמותה אלכס פרידמן מזה ולמרות שהוא אינו סובל מנכות גופנית כלשהיא הוא מרגיש תחושת שליחות אמיתית ותורם מזמנו וממרצו עבור הנכים. בריאיון "לאשקלונים" הוא מספר על המסע הייחודי שהוא עובר מזה כשש שנים וכיצד החליף את חיי הלילה באשקלון במאבק למען זכויות הנכים בישראל.

עד לפני כעשר שנים, חנן טל היה עסוק בעיקר בחיי הלילה, אולם השריפה שפרצה במועדון ה"חופמן" שבבעלותו לפני למעלה מעשור הובילה אותו לחשב מסלול מחדש. האיש שעמד מאחורי הקמתם של מוסדות בילוי כמו ה'סקו בר', 'אברבאנל' ה'מיידלה' וה'דוק', מצא עצמו עובד כשכיר בקצא"א ומנהל שגרת חיים שונה לחלוטין מזו שהורגל לה בכל חייו הבוגרים.

ל"אשקלונים" הוא מספר כיצד הפך להיות אחד הפעילים הבולטים עבור זכויות הנכים במדינה: "אני לא סובל מנכות כלשהיא לשמחתי, אבל גדלתי בבית עם מודעות חברתית מוגברת. אמא שלי ברכה (בקי) ואבא שלי ג'ף תמיד עוזרים לאנשים אחרים וקיבלתי מהם את הנתינה באופן טבעי. בלבי אני יזם וכשגזרו לי את הכנפיים הכלכליות ומנעו ממני להמשיך ולעסוק ביזמות אחרי ששרפו לי את המקום, קיבלתי מכה אנושה מבחינה כלכלית, אבל הרצון לשנות בעבע בתוכי כשהמשאב העיקרי שנותר לי אלו הקשרים".

איך המשכת להתפרנס לאחר שריפת המועדון?
"עזבתי את חיי הלילה והתחלתי לעבוד כצולל בחברת קצא״א, העבודה בים מוכרת לי מילדותי ב״צוללי הדרום״ ולשמחתי הרבה אני אוהב כל רגע מתחת ומעל לפני המים. לאחר כחמש שנים החלטתי שאני מוסיף לעבודה בקצא״א גם עשייה חברתית". 

ובכל זאת איך הגעת דווקא לפעילות למען נכים?
"באותה נקודה התלבטתי - חשבתי להתנדב עבור נשים מוכות ולסייע להם בכל מיני דרכים, לסייע לניצולי שואה, היו כל מיני כיוונים. אבל היה זה פוסט של נכה קשה בשם אלכס פרידמן שתפס את ליבי. אני זוכר שישבתי אצל ההורים וקראתי פוסט שלו על כך שקצבת הנכות הכללית שלו היא 2,342 ש"ח וממנה הוא צריך להתקיים. אני זוכר את תחושת הבלבול שליוותה אותי - איך אפשר להתקיים מ-2,342 ש"ח? שאלתי את עצמי, מה עם שכירות? אוכל? ביגוד? תרופות? החלטתי שאני פונה לאלכס ומודיע לו שיחד נוביל את השינוי. נסעתי אליו ליבנה לפגישה הכרתי את משפחתו שלימים הפכה להיות משפחתי המורחבת, והצעתי לו דרכי פעולה אפשריים להובלת השינוי, אלכס מודה היום שהוא חשב שאני משוגע וזה כנראה יגמר בתוך שבוע כשאעזוב אותו לנפשו, הוא לא הכיר אותי, אני אף פעם לא נשבר ולעולם לא אוותר. לשמחתי הוא הסכים ויחד פתחנו בקמפיין ״נכה, לא חצי בן אדם״. ברגע אחד זה הכה בי - הבנתי שיש ביכולתי לשפר ולו במעט את מצבם של הנכים, לא ידעתי שנעשה מהפיכה".

מה קרה לאחר מכן?
"ברגע שהבנתי שאני יכול לעזור לציבור הנכים הנושא הזה בחר בי יותר משאני בחרתי בו - הרגשתי מחוייבות כתבי לאלכס שניחנתי ביכולת לגרום לדברים לקרות ושאני רוצה להיפגש אתו. אלכס היה מאוד מופתע בהתחלה אבל הנה אנחנו כמה שנים וכמעט חמישה מיליארד שקלים אחרי כתוספת לקצבאות הנכים ושינויים אדירים מבחינת הציבור הזה".

ספר על הפעילות שלך בעמותה
"יצרתי קשר עם מפיקים וזמרים והפקתי עצרת ענק בכיכר רבין חמישה ימים לפני הבחירות של 2015 במטרה לסמן את יריית הפתיחה של מה שמוכר היום כ ״מחאת הנכים״ מטרת המחאה הייתה להוביל שינוי בקצבאותיהם של 420 אלף הנכים הקשים בישראל, בשנה הראשונה עשינו עשרות פגישות עם חברי כנסת וגורמי ממשל בכירים, ניסינו לשכנע אותם שזה פשוט בלתי אפשרי להתקיים מ-2,342 ₪. לאחר חצי שנה של משא ומתן אינטנסיבי הבנו שהפערים גדולים מדי כי ביקשנו תוספת של 5 מיליארד שקלים בשנה ל-420 אלף הנכים הקשים, בעוד שהאוצר היה מוכן לתת רק 300 מיליון שקלים. החלטתי שאנחנו מחריפים את המחאה לחסימות כבישים".

מה אתה זוכר מאותם ימים?
"את חסימת הכביש הראשונה ביצענו בצומת קפלן, מתחת לעזריאלי הפקקים היו נוראיים ומפגן הכוח של הנכים היכה גלים שהגיעו עד לכנסת. הם הבינו שאנחנו רציניים ושר האוצר דאז משה כחלון זימן אותנו לפגישה בכדי לראות אם ניתן לצמצם את הפערים בין הדרישות שלנו למה שהאוצר מוכן לתת. פרופסור ירון זליכה אלכס ואני נשלחנו ע״י שר האוצר להגיש דו״ח מסקנות וכעבור חודשיים הגשנו את הדו״ח ובו תוספת בסכום כולל של 4.5 מיליארד שקלים. שר האוצר כחלון אימץ את המסקנות אבל ראש הממשלה דחה אותן, שוב החרפנו את המחאות ולבסוף ניצחנו ובפברואר 2018 עבר ״חוק הנכים״ בכנסת בסכום כולל של 4,341 מיליארד שקלים שיחולקו ב-3 פעימות עד שנת 2021 זאת בנוסף ל - 300 מיליון השקלים שכבר קיבלנו".

מה התחושות שלך בעקבות ההישג? 
"עבורי, זה היה המסע המרגש בחיי. איכשהו זה ששרפו לי את ה״חופמן״ הפך להיות הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, זכיתי להוביל את ציבור הנכים משולי החברה הישראלית, אל החזית וכבר 6 שנים שאני עושה זאת בהתנדבות מלאה וללא ספק זה הדבר המבורך ביותר שזכיתי לעשות בחיי ואם הייתה ניתנת לי ההזדמנות הייתי עושה את הכל שוב, בדיוק אותו הדבר. את הכוח שלי אני שואב ממשפחתי היקרה שלימדה אותי ערכים ודרך ארץ, והאמינה בי ותמכה בי לאורך כל הדרך".

איך הגעת לתפקיד מנכ"ל העמותה?
"אני מנכ"ל בהתנדבות מלאה אני לא מקבל שכר עבור מה שאני עושה, זה נעשה רק מהלב ואין לי שום אינטרס כלכלי. אני אגיד לך יותר מזה - אני מממן חלק גדול מהפעילות מכיסי. בשלוש השנים הראשונות העדפתי להישאר מאחורי הקלעים האמנתי שצדקה נותנים בסתר ולהיות בחזית איכשהוא יכתים לי את העשייה. הצבתי את אלכס בחזית עד שלימים זה הפך להיות דבר גדול וציבורי ולא הייתה לי דרך להימנע מזה".

אלו תגובות אתה מקבל מהציבור באשקלון?
"התגובות שאני מקבל מאשקלונים הן מדהימות, הן מרגשות אותי בכל פעם מחדש. אנשים כותבים לי שהם גאים בי על העשייה ועל הדרך שעשיתי וישנם כאלו שמוכנים להשתתף ולתרום מזמנם. כל מי שנחשף לפעילות שלי מברך ומחזק. אני גאה להיות אשקלוני גם כשהייתי בכנסת דאגתי לציין שהגעתי מאשקלון אני חושב שכשאשקלונים אנחנו מאוד חמים אחד כלפי השני, לפעמים מדי, אבל לרוב חמים ואוהבים וזו זכות עבורי להיות אשקלוני. אני רוצה לומר תודה על כל התמיכה שאני מקבל בכל פעם מחדש".