"ככל שהימים עוברים, אנשים מתחילים לפחד יותר"
18.05.21 / 19:38
סבב הלחימה הנוכחי נותן את אותותיו גם בזינוק בביקוש לתרופות הרגעה בקרב תושבי אשקלון. בעלת בית המרקחת הוותיק בשכונת מגדל, אדריאנה כהן, מספרת בריאיון ל"אשקלונים" על מתן שירות ללקוחות הקבועים תחת אזעקות, על דרישה הולכת וגוברת לתרופות נגד חרדה ועל ההחלטה להישאר פתוחים למרות הכל
זינוק בביקוש לתרופות הרגעה בעקבות המטחים: בית המרקחת הממוקם בכיכר גולומב בשכונת מגדל בעיר, הוא אחד מבתי העסק הוותיקים באשקלון. אדריאנה כהן חברת הסתדרות הרוקחים בישראל, מנהלת אותו בצוותא עם אמה דורה משנת 1983, כאשר האם החלה להפעיל את המקום עוד בשנת 1976 עם עלייתה ארצה.
במהלך שני העשורים האחרונים עברו השתיים לא מעט סבבי מלחמה אולם המבצע הנוכחי נותן את אותותיו בצורה המשמעותית ביותר. למרות מטחי הטילים הבלתי פוסקים שמשגרים מחבלי חמאס מרצועת עזה, אדריאנה ממשיכה להפעיל את העסק המשפחתי ולהגיע אליו מדי יום מביתה באשדוד למען הלקוחות הוותיקים.
בריאיון ל"אשקלונים" היא מספרת: "בית המרקחת שלנו קיים עוד מזמן הבריטים. אמא שלי דורה התחילה לנהל את המקום בשנת 1976 כשעלינו לארץ ואני הצטרפתי לאחר הלימודים והשירות הצבאי בשנת 1983. יש לנו לקוחות קבועים שמגיעים אלינו מבקשים עזרה, מתייעצים, שואלים שאלות ואנחנו נאמנים במיוחד להם וכשהם צריכים אותנו אנחנו נהיה שם בשבילם. הבנתי שיש סניפים של קופות חולים באזור שלא פתחו בשל היעדר מיגון, אז תושבים שצריכים תרופות מגיעים אלינו ומבקשים את השירות שלנו. נכון שיש קצת פחות אנשים מבשגרה אבל עדיין זקוקים לנו".
מה את יכולה לספר על הפעילות שלכן מאז תחילת המבצע?
"ביום - יומיים הראשונים של המבצע אנשים הרגישו די גיבורים, אחרי הכל כבר היו סבבים בעבר והם מרגישים חזקים ולא כל כך חוששים. אבל ככל שהימים עוברים, אנשים מתחילים לפחד יותר במיוחד משפחות עם ילדים וקשישים. מתחילת הסבב הנוכחי אנחנו רואים עלייה מאוד גדולה בביקוש לתרופות הרגעה אם זה כדורים צמחיים ואם זה טיפות, נראה שהאנשים לא רגועים כי יש עלייה של לפחות 25-30 אחוזים ממה שידענו קודם".
מה קורה אתכן ברמה האישית? מה עושים כשנשמעת אזעקה?
"בכל פעם שיש אזעקה אנחנו נכנסות לחדר המוגן יחד עם הלקוחות שנמצאים בבית המרקחת ושומרות על ההנחיות. בזמן אזעקות חלק מהלקוחות משדרים לחץ ועצבנות למרות שרובם מכירים את הסיטואציה מסבבים קודמים. נראה שבכל פעם מחדש זה מתעורר. אין ספק שזה מצב מאוד לא נעים".
אילו הבדלים את רואה בין תקופת הסגרים של הקורונה ובין ההסלמה הנוכחית?
"בתקופת הקורונה הייתה התנפלות גדולה בתחילת המגיפה, לקוחות היו היסטריים וחיפשו מסיכות וחומרי חיטוי. אנחנו משרתים בעיקר אוכלוסייה מבוגרת קשישים ועולים חדשים והם היו מאוד חרדים לכך שעוד מעט לא יהיו תרופות, הם ביקשו שניתן להם תרופות מרשם לכמה חודשים, היה לחץ מסוג אחר. מה שקורה בשבוע האחרון זה פחד מיידי - כל הזמן חושבים שעוד רגע תהיה אזעקה וייפול עליי טיל. הרגשנו מיד שיש ירידה בכמות הלקוחות שבאים ועלייה בכמות התרופות להרגעה. לקוחות כבר לא מסתובבים בחוץ בשביל לקנות סבון או שמפו אלא רק בשביל תרופות שהם צריכים כרגע".
המשפחה שלך לא חוששת כשאת עושה את הדרך מאשדוד מדי יום?
"המשפחה מאוד לוחצת ותמיד אומרת לי 'למה את נוסעת לשם? תישארי בבית ליד החדר המוגן', הם אומרים שאני לא צריכה את זה, אבל מדובר במשהו שהוא מעבר לעבודה, זה מאוד חשוב לי. אני ממשיכה להגיע לעבודה אבל בדרך שונה – משתדלת שלא לנסוע דרך כבישים ראשיים בעיר אלא בעיקר דרך רחובות קטנים כי אני יודעת שתהיה לי אפשרות להיכנס לבניינים בזמן אזעקה. עושים סוויץ' למוח, זה סוג של הישרדות".
אפשר לומר שאת רואה בעבודה שלך סוג של שליחות?
"בוודאי, רוב החנויות לידינו כמעט כולם סגורות חנויות לכלי בית וסנדלר וחנויות נעליים, אנחנו לא סגרנו אפילו ליום אחד. אפילו בסגרים של הקורונה כשאף אחד לא עבד אנחנו כן עבדנו, הרגשנו שאנחנו לא יכולות לעזוב חולים שאנחנו יודעות שצריכים אותנו ולא לבוא עבורם. נכון שהיה נוח להישאר בחדר המוגן בבית, אני צריכה לנסוע בכל יום תחת אזעקות וקרה שהייתי צריכה לעצור באמצע כביש ולשכב על הארץ, אבל אני ממשיכה לעשות את זה ולא מתכוונת להפסיק".
