נזכור ולא נשכח: אשקלון ציינה את יום השואה והגבורה באירועי זיכרון ברחבי העיר

ביום שני האחרון (ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, 13.4.26), נערך בהיכל התרבות הטקס המרכזי לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הטקס נערך בהשתתפות שורדות ושורדי שואה ובני משפחותיהם, ראש העיר תומר גלאם, מ״מ ראש העיר מיריי אלטיט, מ"מ ראש העיר סופיה ביילין, סגן ראש העיר שי עמירה, סגנית ראש העיר שרה זכריה, חבר המועצה גבריאל טיגבו, בנות ובני נוער ותושבים רבים.

השנה, הטקס התקיים בסימן "ילדות נשכחת", והתמקד בנושא הילדים בשואה. הטקס הנציח את מיליון וחצי הילדים שנספו בשואה, וסיפר את סיפורי השורדים. במהלך הטקס הציגו שחקניות ושחקנים קטעים עוצמתיים שהחיו רגעים מהשואה שממשיכה להדהד גם בהווה. בנוסף, התקיימו ביצועים מרגשים של אמנים מקומיים לשירים "אמא מדוע" ו"ילדות נשכחת" ובמהלך הערב הוקרנו קטעי וידאו בהם שורדי שואה סיפרו את סיפורי ההישרדות והגבורה שלהם.

קריאת 'יזכור' נערכה על ידי נחום מנדל בנו של שורד השואה משה מנדל ז״ל, קריאת 'אל מלא רחמים' על ידי משה פישר, קריאת פרק תהילים על ידי מומי מלכה וקריאת קדיש על ידי שייקה גוראל. כמו כן,  הודלקו שישה נרות זיכרון לזכר 6 מיליון הנרצחים.

ראש העיר, תומר גלאם נשא את הדברים הבאים בטקס:

"לפני שהכל חרב, היו חיים. היו אנשים. משפחות. הורים וילדים.

היו ערים, קהילות ובתים מלאים ברגעים של שמחה וצחוק, חגים ושבתות. לפני שהכל חרב, היו שמות.

שמות שנתנו לאנשים בלדתם, שמות שנאמרו באהבה, שמות שנשאו עמם זהות שלמה, שאיפות וחלומות.

ואז, בזמן שהכל חרב, חיים נגדעו. משפחות נמחקו. השמות הפכו למספרים צרובים על היד. זהויות נרמסו. הכל - הפך לאפר ואבק.

זה לא קרה בן לילה. זה לא היה מקרי.

השמדת העם היהודי הייתה תכנית סדורה, מתכננת היטב ומכונת מטרה. מנגנון שלם שפעל באפן שיטתי ואכזרי מאין כמותו. מפלצות בדמות בני אדם גיסו, תכנתו ופעלו יומם ולילה למטרה אחת. הנאצים יימח שמם הגו, הקימו ובנו גטאות ומחנות השמדה, תאי גזים וקברי אחים.

הכל היה מחשב, בקר רוח מצמרר ומעורר חלחלה כדי להשלים את המשימה – למחק את העם היהודי מעל פני האדמה.

שישה מיליון אחינו ואחיותינו נספו בשואה.

שישה מיליון גברים, נשים, זקנים וטף שנרצחו, נשרפו ונקברו חיים, רק בשל היותם יהודים. מספר שהמח האנושי לא יכול לתפס. סבה שהדעת האנושית לא יכולה להכיל.

אך היא עדין נשמעת.

גם בימינו אנו, איום ההשמדה של העם היהודי עדין מרחף מעל ראשנו. הכונה היא אותה כונה, רק האויב שנה את מקומו. את גרמניה הנאצית החליפה איראן הנאצית. את חילי האס -אס החליפו משמרות המהפכה.

אז, בכלים הבודדים שהיו בידם, בכוחותיהם האחרונים, קבוצות מארגנות, מעטות אך נחושות, של אחינו ואחיותינו - התנגדו, נאבקו, השיבו מלחמה.

התנגדות שלא תמיד נשאה נשק אבל תמיד נשאה רוח.

היום, יש לנו מדינה ריבונית ויש לנו צבא חזק שמגן עליה, שמגן עלינו, באוויר, בים וביבשה.

אך יסוד אחד עמק מקשר בין ההתנגדות של אז להתנגדות של היום,

בין הלוחמים היהודים במרד גטו ורשה לבין לוחמינו הנלחמים בזירות אויב שונות –

הרוח היהודית. הנפש ההומיה. התקווה שלא אבדה. לא אז ולא היום.

אותה תקוה שפעמה בלבבות של שורדות ושורדי השואה. שראו את המוות בעיניהם ובחרו בחיים. שבתקופה הכי חשוכה של האנושות – בחרו לראות את האור.

"גם אם אדע שהעולם יגמר מחר, אשתול היום עץ.

גם מול האנטישמיות הגוברת בעולם,

גם במצב בטחוני ומדיני מרכב,

אני שבה ואומרת: גם אם אדע שהעולם יגמר מחר, אשתול היום עץ.

עץ בארץ ישראל!"

אלו הן מילותיה מעוררת ההשראה של שורדת השואה, אווה ארבן, שהקימה את ביתה ומשפחתה באשקלון. אווה היקרה והמופלאה, לצד שורדות ושורדים רבים מאשקלון הם תמצית אמץ הלב ועז הרוח, הם תמצית החסן האנושי והעמידה האיתנה

ואנחנו מחויבים להמשיך לספר את סיפורם ולהבטיח שלא יהיה שם אחד שלא יאמר, שלא ישמע, שלא ייחקק בזיכרוננו.

במיוחד בימים אלו, יש לערב הזה משמעות עמקה יותר.

הזיכרון אינו רק נחלת העבר. הוא נוכח, הוא חי.

גם כאן באשקלון, יש בתים שנבנו מתוך זיכרון, יש רחובות שנושאים ספורים, יש לבבות שלא שוכחים.

כאן בעיר שלנו, אנחנו נושאים את לפיד הזיכרון לא רק בטקסים אלא בחיים עצמם.

באחריות שלנו להעביר את הספורים, העדויות, הפנים והשמות הלאה – בין דורות, בין קהילות, בין אנשים.

ומתוך הזיכרון – נמשיך לבחור בחיים.

יהי זכרם של ששת המיליונים נצור ומברך בלבנו לעד."

בנוסף במהלך יום השואה התקיימו אירועים נוספים, בניהם הטקס המרכזי של עמותת עמ"ך באשקלון בבית יד לבנים ומעגלי השיח הבין דוריים ברחבת היכל התרבות בהשתתפות תנועות הנוער העירוניות ובמעמד ניצולי שואה שסיפרו את סיפורם המרגש והמרתק לבני הנוער.

ביום שלישי (14.4.26), מיד עם תום צפירת הדומייה בת שתי הדקות שנשמעה בכל רחבי הארץ, התקיים הטקס המסורתי ׳לכל איש יש שם׳ בסמוך לבניין העירייה במסגרתו הוקראו שמות הנספים בשואה, מקום הירצחם והשנה בה נרצחו בהשתתפות נציגים ממועצת הנוער העירונית ומכל תנועות וארגוני נוער. בטקס השתתפו גם ראש העיר תומר גלאם, סגנית ראש העיר שרה זכריה וחבר המועצה גבריאל טיגבו שהקריאו גם הם את שמות הנספים.