ניצולת השואה מסניף עמך אשקלון בכנסת ישראל: "ילדים נאלצו לשתות שתן"
20.12.22 / 15:03
חוה פרידמן (91) פעילה בסניף "עמך" באשקלון, נשאה היום (שלישי) דברים בבית המחוקקים באירוע "גיבורות וגיבורי היופי מאירים את המשכן 2022". לראשונה בחייה היא סיפרה את סיפור הצלתה מהמיונים של מנגלה באושוויץ, על בדידותה בתום המלחמה ועל התקווה שהוכיחה כי רוח האדם חזקה מהכל
עדות מרגשת על דוכן הכנסת: ניצולת השואה חוה פרידמן חברת עמותת "עמך" סניף אשקלון והשפלה הדרומית נשאה היום (שלישי) דברים באירוע הדלקת נרות חגיגי באירוע "גיבורות וגיבורי היופי מאירים את המשכן" במסגרתו 120 נשים וגברים שורדי שואה הגיעו לכנסת ישראל להדלקת נרות חגיגית.
פרידמן נשאה דברים מרגשים וכואבים במיוחד בפני הנוכחים ואמרה בין היתר: "עם פרוץ המלחמה – ההבזק הראשון שעולה בי הוא בעיקר מכות. ילדים היכו אותי ברחוב שוב ושוב ללא כל סיבה. לימים נודע לי כי הכומר המקומי אמר שמצווה להכות ילדים יהודים. כשהייתי בת 13 נשלחתי ברכבת לאושוויץ. בקרון של בהמות. לאורך כל הנסיעה סבלנו מרעב ומצמא – אני זוכרת ילד קטן שבכה מצמא ללא הפסקה עד שאמא שלו נתנה לו לשתות שתן.
באושוויץ הייתי חולה כל העת וקרובי משפחתי עשו הכל כדי שאשרוד. אחיותיי סטרו לי וצבטו את לחיי כדי שאראה בריאה. אחותי הגדולה ממש הגנה עלי בגופה: היא השכיבה אותי עליה כשהיא משמשת לי מגן מהרצפה הקפואה. לצערי לבסוף היא חלתה בעצמה ומאז לא ראיתיה עוד".
פרידמן סיפרה כיצד ניצלו חייה בדרך מצמררת במיוחד: "באירוע אחר, בעת ביקורת פתע, של קצין גרמני, היה צורך להחביא אותי במהירות מפניו. נדחפתי לאחת המיטות וכשהבטתי לצידי גילתי שאני שוכבת ליד גווייה הייתי בסך הכל ילדה בת 13. לאורך כל אותה התקופה הנפש חיפשה נחמה. באחד הלילות הבטתי לשמיים וראיתי כוכבים. חשבתי לעצמי – 'אם יש כוכבים בשמים אולי עוד יש סיכוי שנצא מכאן' ".
ניצולת השואה המרשימה הדגישה בדבריה את כוחן של התקווה והאמונה שהובילו אותה להקים משפחה בישראל: "כולנו עברנו דרך ארוכה, רצופה תלאות וזיכרונות קשים מנשוא, מלחמה אכזרית.. אבל לכולנו יש מכנה משותף. אנחנו ניצחנו עם כל הקושי. צמחנו מתוך השבר הגדול - עלינו ארצה והקמנו משפחה - ובזה ניצחוננו!
כך גם אני. עליתי ארצה והתחתנתי, עם בעלי צבי זיכרונו לברכה. בעקבות קריאתו של דוד בן גוריון ליישב את הנגב היינו ממקימי חבל לכיש – ועסקנו בחקלאות במושב שדה-משה.
אני אמא גאה לבתי חיה, סבתא לשלושה נכדים וסבתא רבא לשמונה נינים. כיום, אני נותנת עדות, בצבא ובבתי ספר ובכל מקום שמוכנים לשמוע אותנו. ובכך אני חשה שותפה כנגד הכחשת השואה כדי שאירוע מן הסוג הזה לא יישנה.
בזכות המשפחה שהקמתי, אני יודעת שרוח האדם חזקה מכל דבר. שרדתי את המחנות, הקמתי בית ושושלת המשפחה שלי, ללא ספק, היא הדבר שמחזיק אותי ואני אותם.
בשם שורדי השואה גיבורי וגיבורות היופי שחיים כאן, אני מאחלת לכולנו חג חנוכה שמח, בריאות ואריכות ימים לכל עם ישראל!".
האשה האלמונית שהצילה את חייה
פרידמן (91) ששרדה את הזוועות באושוויץ סיפרה לראשונה בחייה את סיפורה הכואב. היא נולדה ב-1931 בטרנסילבניה על הגבול בין רומניה להונגריה. כאשר הייתה בת 13 הנאצים העבירו אותה ואת משפחתה לגטו אורדיה (בהונגרית- VAROD) ולאחר כמה חודשים הם נשלחו ברכבת לאושוויץ, שם איבדה חוה כמעט את כל משפחתה.
באחד הימים באושוויץ, הגיע ד"ר מנגלה על מנת למיין הנשים לעבודה או למוות. ליוותה אותו אישה אלמונית שהצילה את החיים של חוה - ברגע של היסח דעת היא משכה את חוה לטור הנשים שמוינו לעבודה וחוה נשלחה למפעל לייצור נשק.
לאחר תלאות רבות המלחמה נגמרה וחוה נדדה בעולם בודדה, לבושה בסחבות שהכינה משמיכות צמר ונועלת נעליים צבאיות שהיו גדולות עליה בכמה מידות. היא חזרה לביתה הישן, שם פגשה את אחותה בובו ששרדה גם היא. הן התאחדו לזמן קצר כיוון שבובו נפטרה בלידה וחוה המשיכה בודדה במסע תלאות בחיפוש אחר בית, עד שהגיעה לארץ ישראל בשנת 1949. בישראל חוה התחתנה, הקימה משפחה והייתה ממקימי חבל לכיש, זאת בעקבות קריאתו של דוד בן גוריון לעבור מן העיר אל הכפר וליישב את הנגב. כיום חוה, תושבת המושב "שדה משה", פעילה בעמותת "עמך" - מרכז ישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה בסניף אשקלון והשפלה הדרומית.
