איפה הייתם בזמן הרצח?
25.10.15 / 14:47
תלמידי בית הספר מקיף עירוני ד' ע"ש יצחק רבין, יזמו פעילות מיוחדת לציון 20 שנה לרצח ראש הממשלה, יצחק רבין
זו השנה ה-20 להירצחו של יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל. ביוזמת נציגי מועצת התלמידים בבית הספר מקיף עירוני ד' ובליווי מלוות המועצה, חגית מרום, נערכו ראיונות ושיחות עם צוות המורים והעובדים במטרה לחוש מקרוב את הרגשות וכן לעמוד על האובדן הגדול הן האישי והן הלאומי מיום הרצח. במהלך הריאיון תיארו המרואיינים את הזיכרון והחוויה האישית שלהם בעקבות הרצח. בדרך זו למדו התלמידים, שטרם נולדו אז , להכיר את הסיפורים שמעבר לתמונות ולכתבות העיתון מתקופה זו.
שושי בלולו, מורה ללשון בבית הספר שהיתה נוכחת בכיכר בליל העצרת מספרת: "עד השנייה האחרונה הייתה בי תקווה אולי זה הכול חולם ביעותים...אולי עוד רגע רבין יתעורר כאילו שכלום לא קרה...והיא ממשיכה : "באופן אישי מאוד תמכתי בדעותיו ומעשיו , וקשה לא פחות היה לקבל את העובדה שיהודי רצח יהודי. באותו שבוע הייתה דממה 'הרחובות שתקו' אנשים הלכו על קצות האצבעות, היה בלבול מעורב בפחד ובמשך אותו שבוע אפילו לא היו תאונות דרכים, דבר שנפוץ מאוד בחיי היום יום. ידענו שמשהו נורא קרה, ומעכשיו כלום לא יישאר כמו שהיה פעם, ועובדה מאז עברו 20 שנה והמצב רק הלך והידרדר".
איציק מנדלאווי ,ספרן בית הספר, מספר: "אנחנו לא יכולים לדעת מה היה קורה אם הוא לא היה נרצח זו שאלה של מדע בדיוני ואי אפשר לדעת או לענות מה היה קורה כי לא הכול קורה כמו שרוצים".
בריאיון שנערך עם מנהלת בית הספר שרה מצרפי: "ראשית, חשבתי שאבדה לנו המדינה, אין שליט, אין מדינה כנראה סיימנו את העידן
של חופש הדמוקרטיה, וכעת מתחיל כאוס מוחלט. האווירה במשפחתי הייתה קשה ביותר , הרצח שינה את התפיסה שעל פיה אנחנו לא יכולים לרצוח את עצמנו . המדינה הייתה במצב שברירי, הייתה מהפכה וכל הזמן לא רציתי להאמין שיהודי רצח יהודי..אני זוכרת את עצמי נכנסת בבוקר שלמחרת הרצח לכיתות , האווירה הייתה קשה , שוחחתי עם התלמידים בלב כבד ודואב והסברתי לתלמידים שהרצח הוא אירוע חריג בקנה מידה לאומי ואפילו אוניברסלי. הדגשתי בפני התלמידים שזו לא דרכנו ונעשה כל שביכולתנו על מנת למגר כל אלימות והסתה במדינתנו. מכאן החשיבות בחינוך לסובלנות, קבלת האחר ומעורבות חברתית כחלק מחזון של מדינה ובית ספר".
לדברי סטפני יו"ר המועצה: "באמצעות הראיונות למדנו על האיש, על אירוע הרצח, התגובות שהגיעו בעקבותיו וההשלכות שהביא עמו לאחר שנים . חשנו את החוויות והתרגשנו עם הזיכרון האישי שסיפרו המורים, שלא בדומה למה שמספקים אמצעי התקשורת המגישים לנו מידע קונקרטי ולעיתים קר. אנו מרגישים שמוטלת עלינו החובה והזכות להעביר הלאה את המורשת של יצחק רבין, שעל שמו קרוי בית ספרנו ,ואת אירוע הרצח שפגע באיש הפרטי ופגע בנו כמדינה דמוקרטית".
