ממתק לפרשת 'נשא-שבועות'

"כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי ל{ָכֶ}ם {תּ}וֹ{רָ}תִי אַל תַּעֲזֹבוּ" ("כתר" בקפיצות של אות אחת)
 
כל ימי חייו של רבי יוסף, רבה של פוזנא, היתה זוגתו הרבנית (בתו של בעל ה"נודע ביהודה") נוהגת להיכנס בשעה שהיו אצלו אנשים, והיתה לועגת לו ומבזה אותו בפניהם, באומרה שבעלה אינו צדיק – אלא אדם ריק ופוחז, ואין בו כל מידה טובה. רבי יוסף היה שומע חרפתו, ואינו פוצה פה, ומעולם לא הרגיש והקפיד על רעייתו.
אנשי פוזנא היו תוהים ושואלים: על מה ולמה מבזה הרבנית את בעלה הצדיק? וזאת, בשעה שאביה היה מתייחס אליו בכבוד גדול באופן יוצא מן הכלל, והיה מחבב אותו מאד, ואף כתב עליו: "כבודי ומרים ראשי! כל הנחת שלי לעת זקנותי. בתורה ובמעשים הוא יחיד בדורו, בכל מקום הלכה כמותו...".
בתחילה לא היו יכולים טובי העיר לשאת את עלבונו של הרב שלהם. אך עם הזמן, הסתגלו לכך, והצטערו מאד שהרבנית אינה יודעת לכבד את בעלה. הדבר כבר היה מפורסם בעיר, ולא שמו לב לכך.

והנה כשנפטר רבי יוסף בחדש אדר תקס"א, נתגלתה התעלומה. בשעה שהרב שכב מוטל על הארץ, וכולם בוכים על מותו, נכנסה הרבנית אף היא לבכות על מות בעלה. פתחה והכריזה בקול רם:
ר` יוסף! ר` יוסף! תן תודה בפני כולם, שאתה הוא שהכרחת אותי, והטלת עלי לבזות אותך בפני רבים, כל ימי חייך!!!
ואני, לא מרוע לב עשיתי זאת, חלילה, או מפני שלא ידעתי להעריך את גדולתך בתורה וביראה – אלא כך היה רצונך! כי בטרם נישואינו עשית עמדי תנאי, שאתייחס אליך בקלות ראש ובזלזול בפני רבים, כדי שלא תיפול ברשת הגאווה. שהרי. עוד בבחרותך כולם העידו עליך שאתה צדיק גמור, ואתה תמיד היית ירא ופוחד שמא על ידי מידת הגאווה תאבד את חלקך בעולם הבא. ואני, בעל כורחי, נגד רצוני, קיימתי מה שהטלת עלי, כדי לקיים  מה שאמרו חז"ל (נדרים): "איזו היא אשה כשרה בנשים? זאת העושה רצון בעלה". אך מי כמוני יודעת עד כמה גדולה צדקותך...!".
כאשר סיימה הרבנית לדבר, ראו כל הנוכחים בהספד, עין בעין, כיצד נענע רבה של פוזנא בראשו, לאות הסכמה על דברי רעייתו...
 
אמרו חז"ל (סוטה יז'): "אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁזָּכוּ - שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם". דהיינו, כאשר האיש והָאִשָּׁה מנמיכים עצמם זה בפני זה, ומבטלים ביניהם אפילו שמץ של גאוה(=15) – אזי הם זוכים לשכינה הקדושה, יה'(=15), זה כנגד זה.  אִ{י}שׁ וְאִשָּׁ{ה}
ולא עוד, אלא ששנינו במשנה (מסכת עוקצים): "אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שְׁלשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח'): 'לְהַנִחִיל אֹהֲבֵי  יֵש(=310) וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא'".
וצריך להבין ענין זה. שכן, מדוע עתיד הקב"ה להנחיל את אוהביו דוקא י"ש(=310) עולמות?

ויש לומר, שהנה, נצטוינו על ידי בורא עולם על תרי"ג(=613) מצוות הכתובות בתורה. אולם, חז"ל תיקנו לנו עוד שבע מצוות, ונמצא שביחד יש לנו לקיים "כתר"(=620) מצוות. מכאן, שמגיע לכל איש ישראל כתר(=620) עולמות תמורת כתר(=620) המצוות שהוא מקיים.

אולם, כידוע, האדם לא נברא יחידי, אלא יחד עם הָאִשָּׁה, כפי שכתוב: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם...זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם". 
לכן, כאשר הָאִשָּׁה מסייעת לבעלה, והיא עזר לו בתורה ובמצוות, בהכרח שיתחלקו האיש והָאִשָּׁה שווה בשווה בכתר(=620) המצוות. שהרי, כאשר הם נשואים הם שותפים כאחד. על כן, כאשר יתחלקו אותם כתר(=620) עולמות לשניים, יגיע לכל אחד, לאיש ולאִשָּׁה, בדיוק יֵש(=310) עולמות. וזה שאמרו חז"ל: "לְהַנִחִיל אֹהֲבֵי יֵש(=310)". וכן שנינו במשנה (סנהדרין י'): "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא". דהיינו, יֵש(=310) לָהֶם חֵלֶק", שחלק הָאִשָּׁה וחלק הבעל הוא יֵש(=310) עולמות לעתיד לבוא.
 
וראוי להוסיף שבעשרת הדברות ישנן בדיוק כתר(=620) אותיות, שהן מכוונות כנגד כתר(=620) המצוות. ולכן, כאשר בא הקב"ה לתת את עשרת הדברות (שיש בהן כאמור כת"ר אותיות, כנגד כת"ר המצוות), הקדים לומר "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". ופרשו חז"ל: "לְבֵית יַעֲקֹב" – אלו הנשים. "וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" – אלו הזכרים. לומר לך, שהקדים הקב"ה את הנשים לפני הזכרים, כדי לרמוז על החשיבות העצומה של הָאִשָּׁה בשותפות הנפלאה הזאת, שבשכר כתר(=620) המצוות שיקיימו, יניח הקב"ה כתר על ראשם, ולעתיד לבוא יתחלקו הבעל והאשה בכתר(=620) עולמות, שווה בשווה, וכל אחד יקבל "שי"(=310) עולמות.
וזהו שאומר דוד המלך (תהילים): "מָה רַב טוּבְךָ אֲש{ֶׁר} צָפַנְ{תָּ} לִּירֵאֶי{ךָ}", סופי תיבות "כתר". כלומר, הקב"ה, יתברך שמו, צופן/שומר "לִּירֵאֶיו"(=לאיש ולרעייתו, היראים לקיים תורתו) כת"ר עולמות לעתיד לבוא...
 
שבת שלום וחג שמח לכל בית ישראל!
 
כניסת השבת: חיפה: 19:17
יציאת השבת חיפה:20:30  
רבינו תם: 21:12
 
כניסת השבת: ת"א: 19:24
יציאת השבת ת"א:20:32  
רבינו תם: 21:13
  
כניסת השבת: ירושלים: 19:09
יציאת השבת ירושלים :20:27  
רבינו תם: 21:17 
 
אִלְמַלֵי מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן - מִיָּד נִגְאָלִים" (שבת קיח')
 
"בני ציון" bnei-zion.com