פרשת קרח

 
"בּוֹרֵא נִיב שְׂפָ{ת}ָיִם שָׁלוֹם {שָׁ}לוֹם לָרָח{וֹ}ק וְלַקָּרוֹ{ב} אָמַר יְדֹוָ{ה} וּרְפָאתִיו", (מתקבלת המלה "תשובה" בקפיצות של שבע אותיות. "לָרָחוֹק" אותיות "לקורח") (ישעיה נז', יט')
 
 "ובני קרח לא מתו"

פעם באו אל הגאון "אור שמח" שני אנשים, כדי לדון לפניו על חלקת אדמה. האחד אומר - כולה שלי, וגם השני אומר - כולה שלי. לזה אין עדים, המוכיחים את בעלותו על האדמה, וגם לשני לא היו עדים.
ניסה הרב לברר של מי החזקה על האדמה, ולא הצליח. לבסוף הציע  להם הרב פשרה, שיחלקו ביניהם את אדמת המריבה. אולם שניהם לא הסכימו. מה עשה הרב?
אמר להם: "ברצוני לראות את הקרקע שעליה אתם מדיינים".
מיד נסעו כולם אל מקום המחלוקת. כשהגיעו לשם התכופף הרב, ועשה עצמו כלוחש לקרקע, ואחר הטה את אזנו לעבר האדמה, כמקשיב לה. שאלו אותו האנשים: "מה לחשת לקרקע?". אמר להם: "אמרתי לאדמה, שיש כאן שני אנשים, הטוענים שאת כולך שלהם, כשכל אחד מהם טוען שאת למעשה כולך שלו". "ומה ענתה האדמה?" – שאלו אותו האנשים. "האדמה אמרה לי..." - ענה הרב – "שהיא לא של אף אחד מכם. אלא, נהפוך הוא – אתם שניכם שלה! ובבוא יום פקודתכם להיפטר מן העולם, תקברו באדמה ותהיו שלה...". הבינו השניים את הרמז, והסכימו להתפייס ביניהם ולהתפשר.
 
בגמרא מסופר, שפעם הלך רבה בר חנה בדרך, ופגש סוחר ישמעאלי. אמר אותו סוחר לרבה בר חנה: "בוא ואראה לך את הבלועים של קורח". הלך והראה לו שני בקיעים שהיה יוצא מהם עשן. לקח חתיכת צמר, הרטיב אותה במים, שם על רומחו, הכניס בין הבקיעים, ומיד נשרף הצמר...
אמר לו: "הקשב לקלות הנשמעים משם...". הרכין רבה בר חנה ראשו, ושמע את הבלועים צועקים ומתוודים: "משה אמת, ותורתו אמת, ואנו שקרנים".
 
על כך אמרו חז"ל, שבזכות הווידוי שאומרים בלועי קורח בבטן האדמה ("משה אמת, ותורתו אמת..."), יזכו קורח וכל עדתו לתיקון באחרית הימים. וכפי דברי הרמ"ע מפאנו: "'צדי{ק} כתמ{ר} יפר{ח}' (סופי תיבות *קרח*), ללמד שבסוף תיקון העולם הוא יתוקן...(כיון) שמשעה ראשונה שירדו שם (לגיהנום), התחילו להצדיק עליהם את הדין...
ואין בעולם קלקול(=חטא) גדול...שווידוי (כ)זה לא יספיק(=לא יוכל) לתקנו...".
ועל כך התנבאה חנה בתפילתה: "ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל". דהיינו, כשם שהוא יתברך הוריד את קורח לשאול תחתית, כך הוא יתברך, לעתיד לבוא, יעלה את קורח וכל עדתו משאול תחתית.

ואולם, צריכים אנו לדעת, שאם קורח ועדתו היו רק מהרהרים בתשובה על מעשיהם, היו מיד ניצלים, ולא היו נבלעים ויורדים לגהנום שאולה.
הא כיצד?

הנה כתוב בפרשת ''פינחס'': "ובני קורח לא מתו".
וצריך להבין ענין זה. שכן, קורח ומשפחתו וכל עדתו נבלעו באדמה. אם כן, איך בניו לא מתו?
אומרים חז"ל, ששלושת בני קורח (אסיר אלקנה ואביאסף) היו בתחילה שותפים, ואף מיוזמי המחלוקת. אולם, כיון שבשעת המחלוקת חשו חרטה והרהרו תשובה בלבם, אמנם בלעה אותם האדמה, אך מיד "נתבצר להם מקום גבוה בגיהנום" (כדברי רש"י), ושם נאחזו. לאחר מכן עלו על פני האדמה, והקימו משפחות, ומהם נולדו שמואל הנביא ועשרים וארבע משמרות כהונה.

אחים יקרים, שימו לב! בני קורח, שהיו שותפים במחלוקת, ואף היו מנותני העצה לפתוח בה, ברגע  שהרהרו תשובה בלבם
ניצלו ממות. ולמרות שהשאול היתה פתוחה תחתם, ואש הגיהנום היתה מלהטת סביבותיהם, זכו שנעשה להם נס מיוחד "שנתבצר להם מקום גבוה בגיהנום", ששם ישבו, ולאחר מכן יצאו משם לחיים חדשים.

מכאן אנו יכולים ללמוד קל וחומר: אם בני קורח, שחטאו חטא נורא של אש ומחלוקת, זכו להינצל, ומהם יצאו שמואל הנביא ועשרים וארבע משמרות כהונה – על אחת כמה וכמה בדורנו (דור שבא לאחר דורות שמסרו את נפשם על קידוש השם), בוודאי על ידי חזרה בתשובה, או אפילו הרהור בתשובה, נוכל להינצל מגזרות קשות ולזכות לחיים טובים ולשלום. מטעם זה תיקנו לנו חז"ל לומר את המזמור "למנצח לבני קורח מזמור" ביום הדין בראש השנה (קודם תקיעת השופר). וזאת, כדי להזכירנו וללמדנו, שבכל מצב שהוא, אנו יכולים לשוב בתשובה שלימה, והבורא יתברך יקבל תשובתנו ברצון ובאהבה רבה.

יהי רצון שנשוב בתשובה שלימה לבורא יתברך, ויתקיימו בנו דברי הרמב"ם: "סוף ישראל לעשות תשובה...ומיד הם נגאלים", אמן כן יהי רצון.  

שבת שלום לכל בית ישראל!
 
כניסת השבת: ת"א: 19:29
יציאת השבת ת"א:20:34