ממתק לפרשת דברים

בגמרא מסופר סיפור נפלא שהיה בין רבי יהושע בן חנניה  לבין הקיסר של רומי (חולין נט', מתורגם): פעם אחת אמר הקיסר של רומי ליהושע בן חנניה: אלוהיכם הרי נמשל לאריה, כמו שכתוב (עמוס' ג', ח'): "אריה שאג מי לא יירא". אם כך מהי גדולתו? הלוא הצייד שצד את האריה – הורג אותו.
ענה לו רבי יהושע: לא כאותו אריה שאתה מכיר נמשל הקב"ה, אלא כאריה של מעלה הוא נמשל. אמר לו הקיסר: רוצה אני לראות את האריה של מעלה. אמר לו רבי יהושע: אין אתה יכול לראותו. אמר לו הקיסר: בכל זאת, רוצה אני לראותו. התפלל רבי יהושע לפני הקב"ה, שיראה לקיסר רומי את האריה של מעלה.
מיד נעקר האריה של מעלה ממקומו, והחל להתקרב אל רומי. והנה, כאשר התקרב האריה מרחק של ארבע מאות פרסה(=1600 ק"מ) מרומי, שאג האריה קול אחד, ומיד הפילו כל הנשים המעוברות של רומי את עובריהן, ונפלה החומה של העיר.
וכאשר המשיך להתקרב האריה, והגיע למרחק שלוש מאות פרסה(=1200 ק"מ), שאג קול נוסף, ומיד נפלו כל השיניים של הגברים ברומא, והקיסר נפל מכסא ממלכתו ארצה. מיד קרא הקיסר לרבי יהושע ואמר לו: בבקשה ממך, תתפלל שיחזור האריה למקומו!
ביקש רבי יהושע רחמים, וחזר האריה למקומו בשמים.
 
בימים אלו של דאגה וכאב על חורבן בית המקדש, הבה ונתבונן בכתוב בגמרא (ברכות ג'), על הצער הגדול של הקב"ה ששואג בכל לילה שלוש שאגות כארי על החורבן בית המקדש,  וכפי שאומר הנביא (ירמיהו): "ה' מִמָּרוֹם *יִשְׁאָג* וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ *שָׁאֹג יִשְׁאַג* עַל נָוֵהוּ (=על בית המקדש החרב)...ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם. (מהכתוב *ישאג..שאוג ישאג* למדו חז"ל שהוא יתברך שואג שלוש שאגות בכל לילה).

וצריך להבין, מדוע שואג הקב"ה דווקא שלוש שאגות בכל לילה?
ומשיבים חז"ל ואומרים, ששלוש השאגות הם על שלשת החורבנות: שאגה אחת על חורבן בית מקדש של מעלה, שאין הקב"ה נכנס לשם בזמן הגלות (כמבואר בגמרא (תענית ה'): "אמר הקב"ה: לא אבוא בירושלים של מעלה, עד שאבוא בירושלים של מטה).
שאגה שניה על חורבן ושריפת בית המקדש של מטה.
ושאגה שלישית על גלות ישראל בניו, בין אומות העולם.

וזהו שכתוב: "אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי(=בית המקדש של מעלה), ושרפתי את היכלי(=בית המקדש של מטה), והגליתים(=את ישראל) לבין אומות העולם".

ויש להוסיף שראשי התיבות: *י*שאג
*ש*אוג *י*שאג" הם *ישי*, לרמוז על משיח צדקנו, על דוד בן ישי, הממתין עדיין לתפילותיהם של ישראל, כדי לבוא ולגאול את השכינה הקדושה וישראל הנמצאים בצער רב על הגלות המרה.
 
(ועל זה צעק פעם הצדיק רבי שמעלקא בראש השנה, בבכיות גדולות: "מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם"? (שמואל א' כ', כז'). כלומר, מדוע לא בא דוד בן ישי אחרי כל כך הרבה תפילות בראש השנה?
אלא, כיוון ש"גַּם תְּמוֹל" (יום א' של ראש השנה), "גַּם הַיּוֹם'' (יום ב' של ראש השנה) – עיקר תפילתם של ישראל הוא "אֶל הַלָּחֶם" – על עניני העולם הזה והפרנסה, ולא על צער גלות השכינה. ולכן מתמהמה משיח בן דוד.

ולכן, כיון שהקב"ה שואג ובוכה על בניו ועל נווהו החרב, מוטלת עלינו החובה (ובמיוחד בימים האלו) להתאחד, להתאבל ולהתפלל מעומקא דליבא, "ולשאוג" על משיח דוד בן ישי, שיבוא ויגאלנו, שאז יתקיים בנו הנאמר (זכריה יד', ט'): "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
"אֶח *ד* וּשְׁמ *וֹ* אֶח *ד* סופי תיבות *דוד*, לרמוז שלבסוף יבוא הגואל בסוף השנה — באלול, כמו שכתוב: ''וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם ה'''.

(הנה גּוֹ{אֵל וּלְ}שָׁבי פֶשַׁע" - מתקבל *אלול*). אמן כן יהי רצון!

לגאולה שלימה ולרפואה שלימה, לכל חולי עמו בית ישראל.
  לרפואת אילן בן סטלה ושלמה בן רחמה

שבת שלום לכל בית ישראל!
 
כניסת השבת: ת"א: 19:05
יציאת השבת ת"א:20:06  
רבינו תם: 20:48