פרשת ניצבים

"אַתֶּם נִצָּבִים *הַיּוֹם* כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה'...". *הַיּוֹם* זה יום הדין, ראש השנה (עפ"י הזוהר הקדוש).
 
פעם, סמוך לראש השנה אמר הבעל שם טוב (הבעש"ט) לתלמידו, רבי זאב קיצס: אתה תהיה אצלנו בעל תוקע בשנה זו!
רבי זאב עשה את כל ההכנות הדרושות, כדי שהתקיעות בראש השנה יעלו יפה לפני שוכן מרומים. ביום הראשון של החג, הטמין בין דפי סידורו רשימת "כוונות וייחודים" שצריך לכוון בשעת התקיעות בשופר.

כשירד רבי זאב לטבול במקוה, סמוך לזמן התקיעות, נטל הבעש"ט מתוך סידורו את רשימת הכוונות והייחודים שהכין רבי זאב.
כשעלה רבי זאב לתקוע בשופר, נחרד כאשר לא מצא את הפתק עם הכוונות והייחודים, שרצה לכוון בשעת התקיעות.
אותה שעה חש רבי זאב מועקה גדולה, דמעות זלגו מעיניו מצער על התקלה הגדולה שקרתה לו, ובשעת התקיעות חש שברון-לב עמוק, כפי שלא קרה לו מעולם!

בתום תפילת המוסף קרא הבעש"ט לחסידיו, ואמר להם: דעו לכם שתקיעות השופר של רבי זאב ממש בקעו רקיעים ושערים!

כשקרב אליו רבי זאב, כולו אחוז התרגשות ושטוף זיעה קרה, אמר לו הבעש"ט בחיוך: דע לך שהכוונות והייחודים שבידינו משולים למפתחות.
לפעמים מתאים המפתח למנעול השער בשמים, שאותו אנו מבקשים לפתוח, ולפעמים אינו מתאים, והשער נשאר נעול בפנינו. אבל דמעות ולב נשבר משולים לגרזן חד, ואין צורך במפתח. שכן, בכוח הגרזן להכניע ולפרוץ כל שער ומחיצה בשמים, ועל כך אמר דוד המלך (תהילים נא', יט'): " לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה ".
 
במדרש רבה (ויקרא כט', ג') מלמדים אותנו חז"ל, שבשעה שישראל נוטלים את שופריהם ותוקעים לפני הקב"ה, עומד הקב"ה מכסא הדין ויושב בכסא הרחמים.
וצריך להבין עניין זה. שכן, איך על ידי קול השופר מתרצה הקב"ה לישראל ויושב על כסא הרחמים?

נקדים מה שידוע, שעל מצות השופר למדו חז"ל מהכתוב בתורה (במדבר כט', א'): "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם". דהיינו יום ראש השנה, שהוא כידוע יום הדין והמשפט לכל באי עולם, כל מהותו הוא ''תְּרוּעָה'' שמיעת שופר...
וצריך להבין מה לשמיעת שופר ויום הדין?

וכתב על זה המקובל האלקי רבי שמשון מאוסטרופאלי זצ"ל בספרו "ליקוטי שושנים", שהמלה תְּרוּ *עָ*ה מורכבת מאותיות תורה *ע'*, וכוונתו היא על מה שאמרו חז"ל ששבעים(=ע') פנים לתורה.

וכתב רבינו סעדיה גאון שאחד הטעמים של תקיעת השופר בראש השנה הוא להזכיר את זכות מעמד הר סיני, כמו שכתוב: " וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל *שֹׁפָר* חָזָק מְאֹד".
לפי זה מובן היטב מדוע הדגישה התורה "יום תרועה יהיה לכם" – כדי לעורר בשמים את זכות מתן תורה, שבו קיבלו ישראל תורה ע' – תורה שיש בה שבעים פנים(=ע').
וזכות זאת לבדה מעוררת זכויות ורחמים רבים על ישראל לפני כסא הכבוד.

וראוי להוסיף את דברי המגיד מקוזניץ (על פי דברי הבעש"ט), שכתב שכל גזר דין היורד משמים, הוא על ידי אותיות התורה. ולכן כאשר נגזר בשמים, חלילה, על אדם גזירה רעה, ניתן על ידי שמיעת השופר ותפילה להפוך את צירוף אותיות הגזרה מצרוף רע לצרוף טוב.
דהיינו אפשר להפוך את ה"נֶגַע" ל"עֹנֶג", את ה"פשע"  ל"שפע", ואת ה "צרה" ל"רְצֵה". (אותן אותיות בצירוף שונה).

והנה, כאשר נגזרה, חלילה, מיתה על האדם, יורד גזר הדין משמים על ידי שלוש אותיות "מָוֶת". אולם, על ידי שמיעת קול השופר ופחד אימת הדין בראש השנה, שהוא "יום תרועה",
"תרו *ע*ה" אותיות תורה *ע'*, ניתן להמשיך את האות ע' ולהכניסה בתוך אותיות "מָוֶת" - ועל ידי כך מתקבל הצירוף "מָעוֹת".
ואז, לא רק שאותו אדם ניצל מעונש מוות, אלא שהוא זוכה למָעוֹת(=כסף), כדי להתפרנס בשפע.

ועל כך כתב דוד המלך (תהילים לג', יח'): "הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּו לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב".
הנה, *עֵין* ה'", הקב"ה ממשיך את האות *ע'* "אֶל יְרֵאָיו", אלו היראים מפחד יום הדין, כדי "לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם", על ידי שנכנסת האות ע' בין אותיות "מָוֶת", וכך מתקבל הצירוף "מָעוֹת". ועל ידי כך, לא רק שהוא יתברך מציל "מִמָּוֶת נַפְשָׁם", אלא גם "ּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב" – נמשך להם שפע פרנסה מהצירוף "מָעוֹת" שהתקבל.

ראו איזה אבא נפלא יש לנו בשמים! רק צריך לשמוע קול שופר ולהתמלא ביראה ופחד מפני אימת הדין, והקב"ה הופך לנו גזירות רעות וייסורים לשפע של פרנסה וישועה!

יהי רצון שאבינו אב הרחמים והסליחות, ימתיק לנו את הדינים והגזירות, ויגאלנו ברחמים וחסדים גדולים אכי'''ר!
 
שבת שלום לכל בית ישראל!
 
כניסת השבת: ת"א: 18:04
יציאת השבת ת"א:19:02  
  
 אִלְמַלֵי מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן - מִיָּד נִגְאָלִים" (שבת קיח')
 
"בני ציון" bnei-zion.com