פרשת שבת תשובה

פעם נכנסה אשה אחת לחדרו של הצדיק מאפטא, ובקשה להניח על שולחנו "פתק בקשות", כמנהג החסידים.
אולם הצדיק רמז למשמשו, שלא יניח לאישה להתקרב אל שולחנו, וקרא כלפיה בנימה של תרעומת: "הרי אתמול עברת על עבירה פלונית, וכיצד את מעיזה היום הזה לעבור את מפתן ביתי?!
האישה החווירה לשמע גערת הצדיק, אך מיד התאוששה מן התדהמה שאחזה בה, ואמרה בעיניים דומעות: "הקב"ה יודע את כל העבירות של כל אדם ואדם, ובכל זאת אינו מביש את החוטא, ואף מזכהו במחילה וכפרה על כל חטא ועון.
ואתה הרבי מאפטא, אינו יכול להתאפק מלגלות חרפתה של אישה מסכנה, המבקשת סליחה מחילה וכפרה על חטאה?!
הצדיק לא השיב דבר לאישה באותו מעמד, אלא רמז למשמשו שיטול מידה את "פתק הבקשות", ותוך כדי עיון בכתוב, זלגו עיניו דמעות מרוב התרגשות...
כשסיפר אחר כך את המעשה באוזני תלמידיו ומקורביו, העיר במנוד ראש: "מעולם לא נצחני אדם בדברים, אלא אישה פשוטה זו, שצדקה בכל מלה שהשמיע באוזני היום הזה...
 
אנו נמצאים בימים הנקראים "הימים הנוראים". חז"ל נתנו להם סימן (עמוס ג' ח'): " *אַרְיֵה* שָׁאָג מִי לֹא יִירָא?"
*אריה* ראשי תיבות: *א*לול, *ר*אש השנה, *י*ום הכיפורים, *ה*ושענא רבה".

לפי הפשט, כוונת חז"ל היא שהימים האלו שבהם נידונים כל באי עולם, אימה ופחד נופלים על כל אחד מישראל, והרמז הוא "אריה שאג" – כשמתעוררת שאגת האריה – *אריה* ראשי תיבות *א*לול, *ר*אש השנה, *י*ום הכיפורים, *ה*ושענא רבה" –  מי לא יירא?",  מי לא מפחד ומאימת הדין בימים הללו?

וצריך להבין, איזה חידוש משמיעים לנו כאן חז"ל, באומרם "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא"?
הלא ברור שבני אדם מפחדים מיום הדין, אז מה החידוש כאן?

נקדים את דברי חז"ל אבות (ו' ב'): "בכל בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה".

שואל על כך ה"תולדות יעקב יוסף",  מדוע אין אנו שומעים את אותה בת קול היוצאת כל יום מהר חורב?
ומה התועלת בבת הקול, אם אין אנו יכולים לשמוע אותה?

ותרץ ה''תולדות יעקב יוסף'' ואמר שאותה בת קול הם בעצם הרהורי התשובה שהקב"ה שולח משמים בלב כל אחד ואחד מישראל, כדי לעוררו בתשובה, וכאשר יהודי מתעורר בהרהורי תשובה לאביו שבשמים, זה מאותה בת קול היוצא בכל יום מחורב.

אלא מוסיף ה''תולדות יעקב יוסף'' ואומר שהרשעים אינם שומעים את אותם הרהורי תשובה מחמת עונותיהם הרבים, כפי שאומר הנביא (ישעיה נט' ב'): " כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ".

דהיינו העוונות של הרשעים הם מסך ברזל המבדיל בינם לבין אביהם שבשמים. וככול שעונותיהם רבים יותר. כך נוצר מסך יותר ויותר עבה, דבר המונע מאותם רשעים  לשמוע את אותה בת קול.

אולם בימים אלו של  *אריה* — ראשי תיבות *א*לול, *ר*אש השנה, *י*ום הכיפורים, *ה*ושענא רבה"  - שהם ימים של רחמים ורצון - הקב"ה מעורר אותנו מלמעלה ביתר שאת, והתעוררות זו היא אינה בבחינת בת קול, אלא בבחינת *שאגה!*
ועל זה אמרו חז"ל  "אריה שאג מי לא יירא? אפילו הרשעים, שבמשך כל השנה אינם מסוגלים לשמוע את הבת קול ולהתעורר בתשובה (מחמת המסך של עונותיהם) בימים אלו של *אריה* אלול, ראש השנה, יום הכיפורים, הושענא רבה, מתעוררים לתשובה בגלל "שאגת האריה" – *שאגתו* של הקב"ה.

ועל *שאגה* זאת המסוגלת לשבור את כל המסכים המפרידות ביננו לבין אבינו שבשמים אומרת כנסת ישראל: "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי" – אין זו סתם בת קול, אלא "קול דודי דופק" – קולו *השואג* של הקב"ה החודר את כל המסכים העוטפים אותנו, ודופק על פתחי לבנו וקורא לנו: " פִּתְחִי לִי" – פתחו את לבכם בתשובה אלי, " שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם " (זכריה א' ג') – פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני אפתח לכם פתח שיהיו עגלות וקרונות נכנסות בו".

יהי רצון ש''שאגת  האריה'' תעורר אותנו, ונזכה לחזור בתשובה שלימה לאבינו שבשמים אכי''ר!
 
שבת שלום לכל בית ישראל
 
כניסת השבת: ת"א: 17:55
יציאת השבת ת"א:18:53  
רבינו תם: 19:27
  
 אִלְמַלֵי מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן - מִיָּד נִגְאָלִים" (שבת קיח')
"בני ציון" bnei-zion.com