פרשת לך לך

 
"זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרו...הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר".

האדמו"ר מבלאז'וב זצ"ל, סיפר פעם עובדה מזעזעת שהיה עד לה בגיא ההריגה בימי השואה האיומה: היה זה כאשר הוטלה עליו עבודת פרך בניסור עצים, כשבסמוך נטבחו מידי יום אלפי יהודים. יום אחד נודע כי הצוררים קבעו מספר שעות לרציחה אכזרית של אלפי תינוקות, מבני יומם עד גיל שבועות ספורים. קול זעקת התינוקות שהושלכו אל הכבשן וזעקת אמותיהם עלה עד לשמים, אך הרשעים הארורים המשיכו במלאכתם באדישות ובלעג מר. לפתע, פנתה אל האדמו"ר אשה, שאוחזת בידה חבילה קטנה, וביקשה ממנו סכין. הוא שם לב כי האשה אוחזת בידה תינוק פועה, מעוטף בבד. הבין הרב, כי מן הסתם רוצה האשה לאבד את עצמה לדעת, יחד עם בנה הרך. מיד החל לדבר על ליבה: "דעי לך" – אמר לה –"יש בורא לעולם הרואה הכל! ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם – אל יתייאש מן הרחמים".
איש הגסטאפו, ששמע את קולו של האדמו"ר, פנה אליו בגסות, אחז בגרונו, ושאל: "מה דיברת?". האדמו"ר השיב לו את האמת, כי האשה ביקשה ממנו סכין, ושהוא הסביר לה שאין צורך, כי ממילא ישליכו את כולם אל הכבשן.
הרוצח לא האמין לדבריו, ושאל את האשה מה ביקשה. היא השיבה לו שביקשה סכין. הנאצי מיהר להוציא את סכינו הצבאי ונתן לה, כשהוא ממתין לראות את ה"מחזה" של אם יהודייה, הרוצחת את בנה ומתאבדת לעיני כל.
אך להפתעת הכל, הניחה האשה את ילדה על הארץ, התירה את חיתוליו, בירכה בקול: "ברוך אתה ה'...אשר קדשנו במצוותיו וציונו על המילה", וחתכה את עורלת בנה. הרוצח עמד בעיניים פעורות, ושאל אותה לפשר מעשיה, והאשה ענתה: "היום ילדי בן שמונה ימים, והתורה מצווה לקיים בו מצות מילה. בעוד זמן קצר ודאי תרצחו אותו, ורציתי לקיים את המצווה כל עוד רוחו בו...!".
לאחר מספר שעות, הוצאה האם עם תינוקה, יחד עם עוד אלפי אמהות ותינוקות אל הכבשנים...
האדמו"ר מבלאז'וב נהג לספר סיפור מזעזע זה פעמים רבות, כשעיניו זולגות דמעות, על גבורתה של אותה אם יהודיה בדרך אל הכבשנים..

ידוע מה שאמרו חז"ל, שמצות המילה היא יסוד ושורש, כדי להשריש בקרב כל איש ישראל את הכוח למסור את נפשו על קידוש ה', כל ימי חייו. שכן, מצות המילה היא המצוה הראשונה שהאדם מקיים, וקיום מצוה זו הוא בבחינת מסירות נפש (שהרי יש חשש וסכנה לתינוק), והכל הולך אחר ההתחלה.
ולכן קבע הקב"ה, שהמצוה הראשונה שיקיים האדם בחייו תהיה מצות מילה, שיש בה סכנה, כדי לחנך את בניו לקיים את מצוות ה' במסירות נפש. שכן, כאמור, על ידי המילה נחקק בגוף האדם הכוח לקיים את כל התורה והמצוות בחירוף נפש כל חייו.
ראוי להוסיף, שאי אפשר לאדם להשיג את התורה הקדושה בלי שיהיה נימול, כפי שרמז הכתוב במעמד הר סיני: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים". הנה, "וִהְיִיתֶ *ם* 
ל *י* סְגֻל *ה* מִכ *ל* הָעַמִּים" – סופי תיבות *מילה*, שעל ידי סגולת המילה: "שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" – תוכלו להבין ולהשיג את תורתי. ולכן אמרו חז"ל (נדרים לב'): "גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁהִיא שֶׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה".
ומה נחמד להביא את הכתוב בתיקוני הזוהר, על הכתוב (דברים ל', לא'): "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת...לֹא נִפְלֵאת הִוא...לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא, לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ...". ומפורש שם:
*מִ*י *יַ*עֲלֶה *לָּ*נוּ *הַ*שָּׁמַיְמָה", ראשי תיבות *מילה*, וסופי תיבות ''מִ *י* יַעֲלֶ *ה* לָּנ *וּ*
הַשָּׁמַיְמָ *ה*'' שם הקב''ה( *י-ה-ו-ה*) – לומר לנו, שברית המילה מחברת אותנו עם הקב"ה, לעולמים.

לסיום, ידוע שגאולת מצרים היתה בעיקר בזכות דם המילה, וכך גם תהיה הגאולה העתידה, כפי שרמז הנביא ישעיה (ס', כא'): "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם. אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" – הנה, *מַ*עֲשֵׂה *יָ*דַי *לְ*הִתְפָּאֵר *הַ*קָּטֹן" – ראשי תיבות *מילה*, בזכות שמירת המילה תבוא הגאולה אכי''ר!

"בני ציון" bnei-zion.com.