פרשת וירא

אחד ממתפללי בית הכנסת "זיכרון משה שטיבלאך" בירושלים, נהג לקנות עליה מסוימת בראש השנה בקביעות. והנה, באחת השנים הוא נרדם בשעת מכירת העליות, ולא הספיק לקנות את העלייה הקבועה, שהיה רגיל לקנותה.
כאשר התעורר אותו יהודי, ושם לב שלא הספיק לקנות את העלייה שהיה נוהג לקנות במשך שנים בראש השנה, נבהל.עד מאד, וחשש שאולי זה סימן לא טוב שמסמנים לו מן השמים...  מיד רץ אל הגאון הצדיק, רבי ישראל פישר זצ"ל, וסיפר לו את כל אשר קרהו. הרגיעו הרב פישר זצ"ל, ואמר לו: "הרי קנית לבסוף עליה אחרת, לא נורא, שנה הבאה תקנה בע"ה את העלייה הקבועה שנהגת". נרגע אותו יהודי והלך לדרכו.
והנה, לא חלפו שלושה חודשים מאז, ואותו יהודי נפטר לבית עולמו...
באו בני הקהילה, ושאלו את הרב: "כיצד יתכן הדבר? הרי כבודו הרגיעו שאין בכך כלום  שהפסיד את עלייתו הקבועה, והבטיחו שבשנה הבאה יזכה לקנות את העלייה הקבועה שלו. ועתה אותו יהודי נפטר!".
הרב פישר זצ"ל ענה להם: "ומה אתם רוצים שאני אעשה?! והרי הוא לא ענה "אמן" על ברכתי, ולכן ברכתי לא התקיימה, וגזירת המוות לא התבטלה...".
 
על הכתוב בפרשה, "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה": כותב הרמב"ן: "אני תמה בנביאה הצדקת, איך תכחש באשר אמר השם לנביא(=לאברהם) (שתלד בן)?
וגם, למה לא האמינה לדברי מלאכי אלהים...(ש)באו אל אברהם, ובישרו אותו "לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן"?...וראוי לה שתאמין, או שתאמר "אמן כן יעשה ה'".
הנה לומדים אנו מדברי הרמב"ן, ששרה נתבעה על שלא ענתה "אמן" לברכת המלאכים, שבשרו לה על הולדת יצחק.

מכאן למדו חז"ל, את כוחה הגדול והנפלא של אמירת "אמן". שכן, יש לענות "אמן" על כל ברכה שמברך איש את רעהו, וכל שכן, על הברכות של חכמים וצדיקים.
ראוי להוסיף שמכל אמירת "אמן" נברא מלאך ( *אמן* גימטרייה *מלאך*), השומר על האדם מכל צרה וצוקה.

ולכן, כל המרבה ב"אמנים", זוכה ובורא רבבות ומליוני מלאכים, השומרים עליו מכל צרה.
רמז לדבר ניתן למצוא במה שאמרו המלאכים ללוט לפני הפיכת סדום: "וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵ *א* מִ *ן* הַמָּקוֹ *ם*" – סופי תיבות *אמן*, וכן הוֹצֵ *א מִן*הַמָּקוֹם", בחיבור אותיות *אמן*. וזאת, כדי לומר לנו, שעל ידי אמירת *אמן*, המלאכים מושיעים את האדם, ומוציאים אותו ממקום הפורענות.

עוד ראוי להוסיף, שהמקפיד על ענית "אמן" זוכה לשאת חן בעיני ה', כפי רמז הכתוב בפרשה: "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי *אִם נָ*א מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" חיבור אותיות "אמן" (גם ראשי תיבות "אמן" *אִ*ם *נָ*א *מָ*צָאתִי חֵן").
וממילא, על ידי נשיאת חן זוכה האדם לאריכות ימים, כפי שרמז הכתוב: "וְאַבְרָהָ *ם* זָקֵ *ן* בָּ *א* בַּיָּמִים", סופי תיבות "אמן". מכאן, שהעונה "אמן" זוכה להגיע לזקנה – להיות "בא בימים" כאברהם אבינו.

לסיום צריך לדעת, שאמירת "אמן" בכוונה גדולה (יש לכוון *נכון*, וגם *כן יהי רצון*) מבטלים אנו  גזירות קשות, ובוקעים שערי שמים לגאולה שלימה של ישראל, כפי שרמז הכתוב בגאולת מצרים: "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוו. הנה, "וַיַּ *אֲמֵן* הָעָם" אותיות *אמן* – שעל ידי אמירת "אמן" של כל העם באמונה רבה, יפקוד הבורא יתברך את בני ישראל לגאולת עולם, במהרה בימינו, אמן ואמן סלה!

לגאולת ישראל במהרה, ברחמים רבים ובחסדים גדולים אכי''ר!

"אִלְמַלֵי מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן - מִיָּד נִגְאָלִים" (שבת קיח')
"בני ציון" bnei-zion.com.