יוצרים אומנות
30.03.17 / 08:00
השבוע נפתחה תערוכת אמנות של בוגרי מגמת אמנות ממקיף עירוני ד' ע"ש רבין אשקלון. קהל רב הגיע למקום והתפעל מיצירות התלמידים
מערכת אשקלונים | צילום: באדיבות מקיף ד'
ביום ראשון נפתחה תערוכת אמנות מיוחדת בבית הספר מקיף עירוני ד'. בפתיחת התערוכה ציינה מנהלת בית הספר, שרה מצרפי, כי התלמידים הצליחו להפנים ולהעצים את סיפור חייהם דרך יצירות האמנות. "התערוכה משקפת את ה"אני מאמין" והחזון הבית ספרי המדגיש את עולם הערכים הייחודי של ביה"ס והיחס לאחר שמשלב יצירה, טכנולוגיה וחדשנות. כמו כן ציינה שהתלמידים עסקו והעלו למודעות נושאים חברתיים חשובים ואפילו מטרידים ביחס לחברה שלנו שעלינו לגלות רגישות מרובה כלפיהם. התלמידים התייחסו לנושאים חברתיים, פוליטיים, תרבותיים ואישיים והביאו לידי ביטוי את התהליך שעברו במשך שלוש שנים. בכל יצירה השקיעו התלמידים מחשבה רבה, תוכן ועומק. את הליווי לפרויקט עשתה מורתם מיכל לוי. התערוכה בבית העם, מתקיימת מידי שנה בסיוע מחלקת אירועים בעירייה בסיועה של אוסנת שובל.
מהיצירות:
התלמידה חן בן ישי ציירה על קנבס ציור גדול במיוחד, כלב כלוא בכלוב והתייחסה בצורה מחאתית למצב הכלבים בכלביות העירוניות.
ירין גבאי הציגה מיצב בנושא הפלות והביעה התנגדות להפלות הן מבחינה ערכית מוסרית והן מבחינה הלכתית.
לינוי אוחנה הציגה מיצג בו היא רוקדת בסגנון ה"היפ הופ" לרקע ציור גרפיטי ובו היא מדמה ציירי גרפיטי המוכנים לעבור על החוק ולהביע את עצמם במרחב הציבורי גם אם החוק לא מאפשר זאת וזאת רק בשם אהבת היצירה.
רז רוש הציגה מיצב מחאתי ובו תינוקות לבושים מדי צבא לצד כלי נשק הגדולים מהם "תרתי משמע". מיצב זה מוחה על גיל הגיוס המוקדם והאבסורדי במדינת ישראל.
שלי ויברנובסקי "ציירה" בעזרת חוטים ומסמרים אישה מודרנית ועצמאית המחזיקה בידה קערה וכף. מסביב לאישה טקסטים שונים של משפטים שוביניסטיים שלא מאפשרים לנשים להרגיש שוויוניות לגברים. עבודתה מוחה נגד המגדריות, וגורמת לצופה מבוכה בה הוא אמור לשנות את הדרך בה נשים נתפסות בחברה.
שחף חיימוביץ הציגה סטירה ליצירה "השילוש הקדוש" של מזצ'ו בו היא מציגה את הממשלה "משחקת" באזרחיה כמו בבובות מריונטה וגורמת לפילוג בין דתיים – חילוניים, ערבים – יהודים, סטרייטים והומוסקסואלים. הפוליטיקה מרחיקה בין בני האדם וגורמת להם להרגיש נבדלים זה מזה.
טל ראש פיסלה סמארטפון ענק בו מצויר אדם כלוא באפליקציות. ברצונה להעלות למודעות את ההתמכרות לטכנולוגיה ולסמארטפונים. עבודתה מתייחסת לבעיית חוסר התקשורת והאינטראקציה הבינאישית בעקבות כך.
ליאור מסיקה התייחסה במיצב ל"אסון הכרמל" ויצרה בית שרוף. בעבודה ישנה התייחסות ל"גרניקה" של פיקסו בו גם בהרס, חורבן ואסון, עדיין קיימת תקווה וחיים חדשים. רעיון זה מובע בפרח אחד פורח במרכז החדר השרוף.
רחלי מסיקה יצרה מיצב עם ציורי איפור בסגנונות שונים לצד אביזרי איפור מפוסלים בגדול בסגנון הפופ ארט. עבודה זו מפתיעה שכן היא אינה מדברת על איפור בלבד אלא על הכיסוי וההסתרה על ידו בשל דחייה חברתית פעילה שחוותה בעברה באופן אישי.
נופר אקוניס התייחסה לנושא שכיחת הילדים ברכב, תופעה שהפכה לאחרונה שכיחה ומסוכנת. הלחץ וחוסר תשומת הלב גורמת וגרמה למספר רב של מבוגרים לשכוח את ילדם ברכב סגור ואף להביא למותם. נופר על ידי סאונד של תינוק בוכה, תנורים וסל קל ריק מנסה להעביר לצופה חוויה בא הוא ירגיש בחוסר נוחות וייזכר בעבודתה בכל פעם שהוא עוזב את רכבו.
סינבר עשור יצרה מיצב שרובו עשוי "רדי מייד" (עשוי מראש) של "זולה" לאחר שבני נוער בילו בה לילה שלם. בעבודתה היא מתייחסת לבעיית השימוש בסמים ואלכוהול בקרב בני נוער ומעבירה מסר על ידי השיר "אשליות" שצריכת אלכוהול וסמים פוגעת בבני-הנוער בפרט בחיים הנורמטיביים שלהם, ורוצה להעלות למודעות את החומרה של מצב זה ולצמצם את השימוש של בני-הנוער בצריכת סמים ואלכוהול.
עדן חיות הציגה גלגלי אופניים בצבעים שונים המדמים את גלגל החיים. כל גלגל מייצג הלך רוח אחר ומעביר חוויות אישיות של התלמידה בצורה מופשטת.
קרוליין פורטנוי הציגה טריפטיכון של שלושה ציורים בעפרונות צבעוניים של שלוש נשים שונות כשכל אחת מייצגת סוג מסוים של נשים הרוצות להידמות לסוג אחר השונה מהן. עבודה זו עוסקת במעמד האישה וברצון לפרוץ גבולות מגדריות.
יובל אלחרר הציגה מיצג בו היא רוקדת לצלילי השיר “freedom” ריקוד בסגנון הברייקדאנס, הקורא לחופש מוחלט מתכתיבי החברה.
דנה דיאז יצרה מיצב ממסגרות וחבלים בו גם היא מתייחסת למסגרות בחיים וטוענת שכשהאדם מרגיש שהמציאות אינה תואמת את תפיסותיו הוא מרגיש כלוא-תחת "חומות" ואינו מרגיש חופשי, האדם בעצם שולל את החופש של עצמו.
ליאת גואטה מתייחסת דרך פסל "שקוף" של ילד על כיסא לאנשים "השקופים" בחברה. עבודתה מבקשת להעלות למודעות את אותם ילדים "שקופים" שלפעמים "נופלים בין הכיסאות" והחברה לא רגישה מספיק או בכלל לא שמה לב אליהם.
חן בורבה יצרה מיצב בו אישה כלואה בכלוב עם רשת לולים ומעליה תלויים כלי מטבח וניקיון. גם חן עוסקת בנושא הקרוב לליבה והוא מעמד האישה. חן זועקת את זעקת הנשים המבקשות שוויון מלא בין המינים.
ואחרונה חביבה לי-אור כהן הציגה פאזל ענק על הרצפה, עם קולאג' תמונות משפחתיות הקשורים-לא קשורים בחוט אדום. ביניהם כמה פיסות פאזל שחורים אפורים משהו. לי-אור יוצאת מתוך סיפור אישי וכאוב של אימוץ ומדברת דרך עבודתה על קשרי דם ומשפחה. עבודתה מדברת על חיפוש קשר וניתוק.
לתערוכה הגיע קהל רב שהתרשם מהתערוכה וממסריה.
