האם אנשים שמנים יישארו תמיד שמנים?

זה מתחיל מנתון סטטיסטי מדאיג שאומר ש- 95% מהאנשים שיורדים במשקל חוזרים בחזרה למשקלם הקודם וממשיך למחקרים נוספים שחקרו את הסיבה להבדל בין אנשים שמנים ובעלי עודף משקל לאנשים רזים ובמידת תאבונם ויכולת העמידה מול פיתויים באוכל. במאמר זה נבחן: האם הדיאטות באמת לא עובדות, כי בסופו של דבר יכריע המנגנון הביולוגי של גופנו את גזר הדין באשר למשקלנו? האם יש פתרון אחר לטיפול בהשמנה שבאמת עוזר לשמור על הירידה במשקל לכל החיים? כדי לענות על שאלות אלו, כדאי שנבין כיצד הגוף שלנו פועל?                      

הפיזיולוגיה של הגוף: מה קורה בתהליך הירידה במשקל?

כשאנשים שמנים יורדים ממשקלם חלה עליה של הורמון הרעב (גרלין) וירידה של הורמון השובע (לפטין). כלומר, הגוף מתחיל להרגיש רעב יותר מאשר שובע, ואם נשים את אותם אנשים ליד מזנון אוכל (בופה) עשיר לצד אנשים שמטבעם רזים שלא עברו תהליך לירידה במשקל במהלך חייהם, כביכול נראה שלאותם אנשים שהיו פעם שמנים וירדו במשקל, יש יכולת עמידה בפיתויים נמוכה יותר (בשל אותה הסיבה של הורמוני הרעב והשובע) מאשר אנשים שרזים מטבעם ולא עשו כלל דיאטות.

כמו כן, כשאנו פוצחים בתהליך ירידה במשקל, הגוף מתחיל לפרש את המצב כ"סטרס" לגוף, והוא מקבל עכשיו פחות אנרגיה. הגוף מתחיל לחסוך באנרגיה כדי לשמור עליה לצורכי הגוף. למעשה, ככל שיורדים במשקל, הגוף מוציא פחות ופחות אנרגיה וכך הירידה במשקל היא איטית יותר, וישנה נטייה לאגור יותר שומן. כלומר, יכולת שריפת השומן פוחתת (כדי לאגור שומן ולחסוך בהוצאת האנרגיה) ובמקביל השריר עובר לשריפת פחמימות (גלוקוז) במקום שריפת שומן.

מההיבט הפיזיולוגי של ההרזיה אנו יכולים בהחלט להבין מדוע 95% מהאנשים שירדו במשקל חוזרים למשקלם הקודם.

אך האם הירידה במשקל ושמירה עליה לאורך זמן קשורה רק למה שקורה לנו בגוף? האם ישנן דרכים אחרות היכולות לעזור לנו לרדת במשקל ולשמור עליו לאורך זמן?

אם נסתכל על נתונים סטטיסטיים, חלה עלייה בעולם בשיעור ההשמנה ב-37 השנים האחרונות כאשר מספר האנשים הסובלים מעודף משקל והשמנה עלה מ-857 מיליון בשנת 1980 ל -2.1 מיליארד  ב -2013. מה היה שונה אז לעומת היום?

האבולוציה שלנו לא השתנתה והמנגנון הפיזיולוגי הוא אותו מנגנון שהיה לפני, אך הסביבה שאנו חשופים אליה נהייתה מאופיינת במזונות לא בריאים, עשירים בשומני טרנס ושומנים רווים, בסוכרים פשוטים ובקמח לבן. בנוסף, אורח החיים שלנו נהיה מאוד מהיר ועם הזמן התחלנו לחפש פתרונות זמינים יותר לאוכל מהיר והתחלנו לאכול ג'אנק פוד ואוכל מתועש. בגלל שאנו כל הזמן לחוצים ואין לנו זמן אז התרגלנו לאכול בהיסח דעת, תוך כדי עבודה, באוטו, או מול הטלוויזיה אחרי שסוף סוף מצאנו קצת זמן לעצמנו. למעשה, פיתחנו הרגלי אכילה לא בריאים, אורח החיים שלנו נהיה יותר ישבני והתחלנו להשמין.

במקביל תרופות "פלא" התחילו לצוץ בשוק, כדי לנסות לטפל במגפת ההשמנה ולגרום להרזיה, בטענה שאין פתרון אחר שיכול לעבוד על המנגנון הפיזיולוגי של הגוף ונטייתו לחזור למשקלו הקודם.

דיאטות כאסח גם הן החלו להיות פופולאריות במטרה להשיג תוצאות מהירות ובמטרה להתאים לאורח החיים המהיר שהתרגלנו לחיות לפיו - אנחנו רוצים תוצאות וכמה שיותר מהר.

יתירה מכך, אנו נוכחנו לראות כי למרות כל הדיאטות, תרופות ההרזיה וניתוחים בריאטרים, מגפת ההשמנה רק הופכת יותר ויותר חמורה.

הסיבה לכך קשורה לסביבת השפע שאנו חיים בה וחשיפה לג'אנק פוד, להרגלי אכילה לא בריאים שפיתחנו, לאורח החיים יושבני, והניסיונות להתמודד עם סדר היום העמוס ומציאת זמן לעצמנו, שמתבטא לרוב באכילה רגשית. למשל, אוכלים כדי להירגע.

עבודה על שינוי הרגלי האכילה, ולמידה לבחור במזונות בריאים יותר ובמידה הנכונה, תוך מציאת הזמן להקשיב לצרכי הגוף וקבלת כלים להתמודדות עם אורח החיים המהיר, לצד עיסוק בפעילות גופנית גם במסגרת העבודה, יכולה לעזור לנו לקבל כלים להרזיה נכונה ושמירה על המשקל לאחר מכן.

לא מדובר בעוד דיאטה שמבטיחה לרדת מהר במשקל, הכוללת הימנעות ממזונות אהובים, צמצום משמעותי בצריכה הקלוריות היומית או תרופות להפחתת תאבון. מדובר בשינוי הדרגתי בדפוסי האכילה שיביאו לירידה במשקל ושמירה עליו.

ומה באשר לנטייה של הגוף לחזור למשקל המקורי?

מחקרים מראים, כי ירידה הדרגתית במשקל יכולה למנוע פגיעה בחילוף החומרים של הגוף, כלומר ההוצאה האנרגטית של הגוף לא תפגע ובכך נוכל להמשיך לרדת במשקל.

מחקרים נוספים מראים, כי דיאטות כאסח בהן נמנעים מלאכול מזונות אהובים לא מחזיקות לאורך זמן, אך כאשר יש שילוב בתפריט של מזונות אהובים במידה, מסייעת לירידה במשקל ושמירה עליו לאורך זמן.

במקרים מסוימים בהם ההשמנה היא חמורה ונעשו ניסיונות רבים לירידה במשקל בצורה הדרגתית בריאה ומאוזנת ואין הצלחה, אז ניתן לשקול לפנות לטיפול תרופתי מסוים או לניתוח בריאטרי.

מקורות:

1. Marie Ng, Emmanuela Gakidou et al. Global, regional, and national prevalence of overweight and obesity in children and adults during 1980–2013: a systematic analysis for the Global Burden of Disease Study 2013. The Lancet, 2014; DOI: 10.1016/S0140-6736(14)60460-8
2. Ballor DL, Harvey-Berino JR, Ades PA et al. Decrease in fat oxidation following a meal in weight-reduced individuals: a possible mechanism for weight recidivism. Metabolism 1996; 45(2): 174–178.
3. Apfelbaum MJ, Bestsarron J, Lacatis D. Effect of caloric restriction and excessive caloric intake on energy expenditure. Am J Clin Nutr 1971;24:1405-1409
4. Wadden T, Foster GD, Letizia KA, Mullen JL. Long-term effects of dieting on resting metabolic rate in obese outpatients. JAMA1990; 264(6): 707-711