פרשת השבוע - 'תצוה'
19.02.16 / 09:47
פרשת השבוע - 'תצוה'
"יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ מָחַצְתָּ רֹאשׁ מִבֵּית רָשָׁע". (חבקוק ג', יג')
קבוצת חברים הוזמנו לביקור אצל אחד מחבריהם שעשה שינוי רוחני, או כמו שאומרים בשפה שלנו - "חזר בתשובה". כאשר הגיעו לביתו, הגיש להם אותו חוזר בתשובה אבטיח לאכול, ולאחר מכן חזר למטבח כדי להכין מטעמים נוספים. אמרו החברים: מן הסתם הוא רוצה שנברך על האבטיח, אבל מה מברכים על אבטיח? התפתח ביניהם דיון. אחד אמר: "נראה לי שברכתו "בורא פרי העץ", הוא הרי גדל על שיח...". השני אמר: "נראה לי שברכתו בורא פרי האדמה'". אמר להם השלישי: "חבל על הוויכוח, אני בטוח במאת האחוזים שברכתו "שהכול נהיה בדברו", תסמכו עלי!".
"איך אתה כל כך בטוח בעצמך?" - שאלוהו חבריו. והוא השיב להם: "תשמעו את הסיפור הבא ותבינו...".
שרתתי בשריון בזמן מלחמת יום הכיפורים. היינו על הטנק, וקיבלנו פקודה להפציץ ולעצור כל טנק מצרי. לפתע נפלנו למארב והוקפנו בעשרות טנקים מצריים...המצב נראה אבוד! כמעט כל הטנקים שלנו נפגעו והושמדו. לפתע שאל מפקד הפלוגה בקשר: "האם מישהו מהחיילים יודע בעל פה איזו תפילה של דתיים? המצב אנוש, אולי זה יעזור...".
אף אחד לא ידע.
פתאום צעק אחד מן החיילים ואמר: "יש לי! כשאני מבקר את סבי, הוא נותן לי שוקולד, ואומר לי לברך "ברוך אתה...שהכול נהיה בדברו". כנראה שזו תפילה חזקה. את הברכה הזו אני מכיר, אולי זה יעזור...".
מיד אמר המפקד: "חבר'ה, כולם ביחד אומרים את הברכה. צעקנו כולנו "ברוך אתה השם, אלוקינו מלך העולם, שהכול נהיה בדברו"! שמנו פגז בקנה, והפגז פגע בול!!
"יופי!" - אמר המפקד – "זה עובד!". ושוב, צעקנו כולם את הברכה, שמנו פגז – וקלענו! כך עשינו מספר פעמים...עד שהשמדנו את כל הטנקים המצריים!
עכשיו תגידו לי - אמר אותו בחור לחבריו - אם הברכה הזאת של "שהכל נהיה בדברו" "עבדה" על טנקים, היא לא תעבוד על אבטיח?.. (הסיפור הוא אמיתי).
המקובל האלקי רבי שמשון מאוסטרפאלי זצ"ל מביא בספרו "ליקוטי שושנים" חידוש גדול, שעתה בעת הגלות המרה, כשאין לישראל כהן גדול המשמש בשמונה בגדים, הקב"ה הוא כביכול הכהן הגדול הלובש את שמונת הבגדים (אבנט, מצנפת, כתונת, מכנסים, אפוד, מעיל חושן, ציץ), כדי לכפר על עונות ישראל, בניו.
אולם, מוסיף רבי שמשון, עתה, בעונותינו הרבים, הוא יתברך מתלבש רק בארבעה בגדים בלבד, ומדוע?
ויש לומר, שלאחר שחרב בית המקדש, הוריד הקב"ה מעליו את ארבעת הבגדים: {א}בנט, {מ}צנפת, {כ}תונת {מ}כנסים – ראשי תיבות "אמכם", כדי לרמוז לנו על דברי הנביא ( ישעיה נ', א'): "וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם". כלומר, בגלל עונותיכם "שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם", היא השכינה הקדושה, אם הבנים. ומשום כך הוריד הקב"ה מעליו את ארבעת הבגדים: {א}בנט, {מ}צנפת, {כ}תונת {מ}כנסים – ראשי תיבות "אמכם".
אבל, צריך לדעת, שלמרות זאת, ארבעת הבגדים הנשארים כביכול על הקב"ה הם: {א}פוד {מ}עיל {ח}ושן {צ}יץ – ראשי תיבות "אמחץ", לומר לנו - הקב"ה, אל רחום וחנון, וגם עתה בגלות לא עזב את בניו, והוא יתברך יגן וימחץ את ראש שונאי ישראל, כמו שכתוב: "יָצָאתָ לְיֵשַׁע ...מָחַצְתָּ רֹאשׁ מִבֵּית רָשָׁע".
וראוי להוסיף כאן, שחודש אדר בו אנו נמצאים נקרא "אדר" - אותיות א' דר - לומר לנו שבחודש זה א' דר – א', הוא אלופו של עולם, הקב"ה, דר(=גר) אתנו פה, בתחתונים, בעולם הזה. אם כן, אין שמחה גדולה מזו. ולכן, משנכנס אדר - כשאלופו של עולם דר ומשרה שכינתו אתנו – אז בוודאי השמחה גדולה מאד.
והנה, למרות שאנו רואים ושומעים על צרות וייסורים (לא עלינו) הפוקדים את עם ישראל, עלינו להתחזק באמונה גדולה, שגם בהסתר הכי הגדול, הבורא יתברך דר איתנו. ולא יעזוב את עמו ואת נחלתו ישראל לעולמים, כפי שנרמז בשירת הים (כאשר רדפו מצרים אחר ישראל): "{א}מר {א}ויב {א}רדוף {א}שיג {א}חלק...". הנה, ראשי התיבות היוצאים מהפסוק הם חמש אלפי"ם (5 פעמים האות א'), לרמוז לנו, שלמרות ההסתר הגדול שהיה שם, כאשר רדפו המצרים את ישראל, הציל הקב"ה אלופו של עולם את ישראל וגאל אותם מהגלות.
וכך גם עתה הוא יתברך יציל וימחץ את כל אויבינו, ויגאלנו במהרה גאולת עולמים, אכי''ר!
לרפואת כל חולי עמו בית ישראל ובכללם אופיר בן חיה נחמה ואילן סבג בן סטלה.
שבת שלום ומבורך לכל ישראל!
