השוכרים שלא שילמו ארנונה והמשכיר שגבה יותר מדי

סיון סבג אסולין | צילום: שאטרסטוק

לא מסתדרים עם בעל הדירה? מפסק הדין עולה כי בין הצדדים נחתם הסכם שכירות בדצמבר 2018 לפיו השוכרים ייכנסו לדירה ב – 15 לינואר 2019 לתקופה של שנה. בפועל, הם התגוררו בדירה פרק זמן של כשלושה חודשים בלבד.  בני הזוג טענו בפני בית המשפט כי למרות שמפתח הדירה נמסר לידיהם ביום 13.1.219, הדירה הייתה ראויה למגורים רק ביום 1.2.2019.

לטענת התובעים, הודיע להם הנתבע כי עליהם לפנות את הדירה בשל אי תשלום חשבונות, כאשר הם הסכימו לשלם חשבון חשמל עבור התקופה בה גרו בדירה בלבד.

התובעים הודיעו לנתבע כי יפנו את הדירה ביום 1.5.2019 ולכן נאלצו לחפש דירה חדשה ולשלם עבור הובלה סך של 2,800 ₪, לטענתם, הפינוי בוצע בפועל רק ביום 7.5.2019 מסיבות בריאותיות ובשל המצב הבטחוני ששרר באזור באותם ימים.

עוד טוענים התובעים כי הנתבע לא ביצע העברת שם מנוי בחברת חשמל.

הם עתרו להשבת דמי שכירות שנגבו ביתר, שכן לטענתם, נגבו דמי שכירות עבור ארבעה חודשים בעוד הם התגוררו בדירה במשך שלושה חודשים בלבד.

בעליה של הדירה טען בכתב ההגנה כי הדירה נמסרה לנתבעים כשהיא ראויה למגורים ואף בהסכם השכירות צוין כי הדירה הינה לשביעות רצונם. עוד טוען הנתבע כי התובעים, במעמד החתימה על ההסכם, ידעו כי המדובר בדירה שנמסרה מקבלן וכי בעלי המקצוע אינם יכולים להיכנס לדירה טרם קבלת המפתחות ואף התובעים מעולם לא טענו בפניו כי אינם יכולים לקבל בעל מקצוע כלשהו.

הוא הוסיף כי השוכרים מעולם לא שילמו את תשלומי הארנונה והוא נאלץ לשלם את החוב לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלו.

עוד טוען הנתבע כי התובע ביקש ממנו פרק זמן של חודשיים למצוא דירה חלופית, בעוד התובעים עדכנו אותו רק 12 יום לפני עזיבתם, וכך הוא נותר ללא שוכרים והפסיד חודש שכירות, כאשר במקביל היה עליו לשאת בתשלומי המשכנתא ולשלם דמי שכירות בגין הדירה בה הוא מתגורר.

הסוגייה התגלגלה לפתחה של הרשמת הבכירה ציפי כהן אביטן שהחליטה לקבל את התביעה של השוכרים באופן חלקי ולחייב את בעל הדירה להשיב להם תשלום דמי שכירות בגין 24 ימים אשר שולמו ביתר, תוך קיזוז חוב הארנונה בגין התקופה בה התגוררו התובעים בדירה.

בפסק הדין ישנה התייחסות לסרטונים ולתמונות שהציגו השוכרים מהם ניתן היה ללמוד כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים עד לתחילת פברואר אשתקד  (בין היתר העדר כיורים וברזים, קרמיקה במרפסת, דוד לא תקין).

מאחר והשוכרים עזבו את הדירה ב – 7 למאי 2019 וחויבו עבור חודש מלא, קבע בית המשפט כי לזכותם של השוכרים נזקף סכום של 3,040 ₪.

עם זאת, הרשמת התייחסה לכך שבני הזוג לא שילמו את הארנונה עבור הדירה למרות פניות של הבעלים בנושא זה וקבעה כי מדובר בהפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים.

מחישוב שערך בית המשפט עולה כי חוב הארנונה לדירה בגין התקופה שמיום 1.2.2019 ועד ליום 7.5.2019 עומד על סך של כ-1,130 לערך (כ-700 ₪  לחודשיים).

בסופו של דבר, לאחר קיזוז חוב הארנונה מדמי השכירות שנגבו ביתר, חויב בעל הדירה להשיב לשוכרים סך של 2,010 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 350 ₪.