ממתק לשבת 'צו-פורים'
27.03.16 / 10:43
"וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אויְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם...כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" (ויקרא כו', מד')
"מגילת סראגוסה"
-----------------------------
"מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע?", שואלים הילדים בשיר המפורסם "אני פורים". לכשיגדלו, יופתעו לגלות, כי על לוח השנה העברי נרשמו, במרוצת הדורות, עשרות "פורימים" משפחתיים, מקומיים וארציים, לזכר ניסי הצלה מיד צוררים.
חלקם מציינים מועדים אלו בקריאת מגילה מיוחדת, בסעודת הודיה, ולעיתים אף במשלוח מנות – בדומה לחג הפורים, המשותף לכל קהילות ועדות ישראל.
על נס הצלה כזה מסופר "במגילת סראגוסה" (סראגוסה היא עיר בספרד), שם כתוב שבשנת 1420, מומר אחד, בשם חיים שאמי, גילה את אוזנו של המלך דון אלפונסו החמישי, כי קבלת הפנים החמה הנערכת לכבודו מידי עוברו ברחוב היהודי, נעשית כאשר נרתיקי ספרי התורה רקים. המלך הזועם החליט לבדוק את הדבר מקרוב, והכין מבעוד מועד את חילו, על מנת לפרוע פרעות בבני הקהילה היהודית, כאשר תתגלה התרמית.
בלילה שקדם לביקור, כך מספרת "מגילת סראגוסה", נדדה שנת תריסר שמשי בתי בכנסת בעיר. איש בעל שיער, ואזור-עור במותניו, העיר אותם, והורה להם ללכת אל בית הכנסת, למלא את התיקים הריקים בספרי תורה, ולשוב אל משכבם, מבלי לגלות את הדבר לאיש. כל השמשים עשו כמצווה עליהם, וכל אחד הלך לבית הכנסת בו הוא משמש , כדי למלא את הנרתיקים בספרי תורה.
למחרת, כשהגיעו המלך ופמלייתו לרחוב היהודי, קבלו אותו היהודים כהרגלם עם נרתיקי ספרי התורה.
תוך כדי קבלת הפנים, ביקש המלך אלפונסו, שיראו לו את ספר התורה מבפנים. לב היהודים, שידעו כי הנרתיקים ריקים, נמס כמים למשמע הבקשה הבלתי צפויה של המלך. בטרם הספיקו למלא את בקשת המלך, מהרו השרים שנלוו אל המלך, ופתחו את אחד משלושים וששה ספרי התורה שנשאו נכבדי העדה.
כאשר נפתח הנרתיק, להפתעת הכל התגלה ספר התורה.
ויותר מזה, בראש העמוד התנוסס הנאמר בספר "ויקרא": "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אויְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם...כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם". הפסוק המלא תורגם מיד באוזני המלך ומלוויו לספרדית.
אולם, הדבר מפתיע ביותר היה, שהתופעה חזרה על עצמה בכל הנרתיקים – בכולם הופיע הפסוק הנ"ל בראש העמוד.
מיד ציוה המלך לתלות את אותו מומר, ואכן הוא נתלה לעיני כל ברחובה של העיר. בנוסף, ציוה המלך לפטור את היהודים מתשלום מיסים למשך שלוש שנים.
ולציון נס זה קבעו יהודי סראגוסה את יום י"ז בשבט ליום משתה ושמחה, הם ובניהם עד עולם...
הרה"ק בעל "תפארת שלמה" זיע"א אומר, שעל ידי קריאת המגילה יורדות השפעות גדולות לכנסת ישראל ב"בני, חיי ומזוני"(=בנים, חיים ופרנסה). ולכן, המצוה היא לפשוט את המגילה כאגרת (כמובא בשלחן ערוך), כדי שיתפשטו ההשפעות הטובות הללו על כל הנמצאים.
ואכן כתוב בספר "תורת אמת", שהמלה "פורים" רומזת על פריה ורביה. ולכן, מה שמסיימת המגילה (ט', כח'): "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם", היא הבטחה לזרע של קיימא, ש"לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם "(שלא ישכח זרעם) של ישראל.
ומוסיפים עוד חז"ל, ש"מְּגִלָּה"(=78) ביחד עם "צדקה"(=199) עולה למנין "זרע"(=277), ולכן מסתיימת המגילה במילים " דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ" לרמוז על המשכת זרע של קיימא.
בספר "עטרת ישוב" מובא, שקריאת המגילה היא סגולה גם לפרנסה, ועל כן אמרו חז"ל (מגילה ד'): "עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה". הפשט הוא, שהעניים מחכים כבר שיגיע זמן מקרא המגילה, שאז עם ישראל יתן להם צדקה, כמנהג לתת מתנות לאביונים.
אולם, מוסיפים חז''ל שהמניין של "על מקרא מְּגִלָּה"(=519) עולה בדיוק למניין שתי שמות הפרנסה: פא"י חת"ך(=519). לומר לך שקריאת המגילה מעוררת את השפע והפרנסה לאדם.
ויש להוסיף מה שלמדנו בגמרא (ב"ב עח'): "אין מדקדקין במעות פורים, אלא כל מי שהוא פושט ידו ליטול – נותנים לו".
דהיינו, כל יהודי שמבקש צדקה, לא בודקים אותו האם הוא ראוי לקבלה, אלא נותנים לו מיד.
והנה, ידוע שבשמים יש הנהגה של "מידה כנגד מידה". ולכן גם כאשר אנו נפשוט את ידינו, כדי לבקש את בקשותינו, משמים לא יבדקו אותנו אם אנו ראויים, אלא הקב"ה ימלא מיד כל בקשתנו לטובה.
וזה מה שכתוב במגילה: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר...מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ". דהיינו, המלך, הוא מלכו של העולם, הקב"ה, אומר לאסתר(=כנסת ישראל): "מה שאלתך וינתן לך" – כל מה שאתם מבקשים יינתן לכם.
לסיום, ראוי להזכיר שבשלשה מועדים יש מצוות מיוחדות של מתן צדקה לעניים, ואלו הם: כיפור פסח ופורים.
ביום כיפור, כידוע, יש מנהג "כפרות", שאותו נותנים לעניים ולתלמידי חכמים נזקקים.
בחג הפסח יש מצוה גדולה לחלק "קמחא דפסחא"(=מזון לפסח) לעניים ולחסרי כול.
ובפורים יש מצוה של מתנות לאביונים.
והנה, כיפו{ר} פס{ח} פורי{ם} הם סופי תיבות "רחם", רמז לכך שיש לרחם ולחמול על העניים, במיוחד במועדים אלו.
ולכן, כל העושה חסד, נותן צדקה ומרחם על הבריות, הנה מידה כנגד מידה, גם עליו ירחמו מן השמים.
יהי רצון, שכמו שאנו פושטים ידינו לקבל שפע וישועה מאיתו יתברך, כך הוא יתברך, אבינו אב הרחמים, יפשוט ידו (כמו שכתוב: "כִּי יְמִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים") לקבל את בקשותינו ב"בני חיי ומזוני"(=בנים חיים ומזון/פרנסה), וגאולה ברחמים רבים בקרוב – אמן!
הממתק לגאולה קרובה ברחמים רבים ובחסדים גדולים.
ויהי רצון שיתקיים בנו הכתוב במגילה: ''ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם''.
