פרשת 'אמור'

"ונקדשתי בתוך בני ישראל" דרשו חז"ל "כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה"
 
יָדוּעַ הָיָה הַגָּאוֹן הָאַדִּיר רַבִּי פִּינְחָס אֶפְּשְׁטֵין זצָָ"ל רַאֲבַ"ד הָעֵדָה הַחֲרֵדִית בִּירוּשָׁלַיִם, בְּקִנְאָתוֹ לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. מִתֹּקֶף תַּפְקִידוֹ בְּבֵית הַדִּין שֶׁל הָעֵדָה הַחֲרֵדִית הָיָה אַחְרַאי עַל הַעֲנָקַת תְּעוּדַת כַּשְׁרוּת מְהֻדֶּרֶת לְבָתֵּי הָעֵסֶק והַמִּפְעָלִים שֶׁעָבְרוּ אֶת שֵׁבֶט בִּקָּרְתּוֹ הַמְּדֻקְדֶּקֶת לא בְּנָקֵל הָיָה נִתָּן לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ תְּעוּדַת כַּשְׁרוּת שֶׁכָּזוֹ, מִשּׁוּם שֶׁעָמַד בְּתֹקֶף וּבְהַקְפָּדָה יְתֵרָה עַל כָּל תָּג וְתָג שֶׁל הוֹרָאוֹת בֵּית הַדִּין, שֶׁיְּקֻיְּמוּ בִּמְדֻיָּק לְלא וִתּוּרִים וּפְשָׁרוֹת.
הַנְהָגָתוֹ זוֹ הִיא שֶׁהֵבִיאָה לְבִסּוּסָהּ וְהַצְלָחָתָהּ שֶׁל כַּשְׁרוּת הַבָּדָ"ץ וּלְכָך שֶׁבְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל סוֹמְכִים עָלֶיהָ לְלא עוֹרְרִין.
לְרֹב אַחֲרָיוּתוֹ הַמְּיֻחֶדֶת הָיָה עוֹרֵך הוּא מִפַּעַם לְפַעַם בִּקּוֹרוֹת פֶּתַע בְּמִפְעָלִים וּבָתֵּי עֵסֶק.
יַחַד עִם עֲמִיתָיו הַגְּאוֹנִים חַבְרֵי הַבָּדָ"ץ והָיָה מוֹפִיעַ בְּפִתְאוֹמִיּוּת כְּדֵי לַעֲקֹב מִקָּרוֹב אַחַר הַצִּיּוּת לְהוֹרָאוֹת בֵּית הַדִּין. לא פַּעַם וְלא פַּעֲמַיִם אֵרַע שֶׁמִּפְעָל שָׁלֵם נִפְסַל וְאִבֵּד אֶת תְּעוּדַת הַהֶכְשֵׁר כְּתוֹצָאָה מִבִּקּוֹרוֹת פֶּתַע אֵלּוּ.

בְּאַחַת הַפְּעָמִים הִגִּיעוּ הָרַאֲבַ"ד וּבֵית דִּינוֹ לְבִקֹּרֶת פֶּתַע שִׁגְרָתִית בְּמִפְעַל מַמְתַּקִּים שֶׁעָמַד תַּחַת בַּעֲלוֹתוֹ שֶׁל יְהוּדִי יָקָר, בַּר אוֹרְיָן וִירֵא שָׁמַיִם מִיּוֹצְאֵי קְהִלּוֹת רוֹמַנְיָה.
כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לַמִּפְעָל הֻפְתַּע בַּעַל הַבַּיִת לִרְאוֹתָם, אַך בְּשִׂמְחָה הִתְלַוָּה אֲלֵיהֶם לְסִיּוּר נִרְחָב וּמַעֲמִיק בְּכָל מַחְלְקוֹת הַמִּפְעָל, תּוֹך שֶׁהוּא עוֹמֵד מִן הַצַּד בְּחִיל וּבִרְעָדָה, בְּיִרְאָתוֹ פֶּן חָלִילָה יִמְצְאוּ דְּבַר מָה שֶׁיִּגְרֹם לַהֲסָרַת תְּעוּדַת הַכַּשְׁרוּת מֵהַמִּפְעָל.
בְּמֶשֶךׁ שָׁעָה אֲרֻכָּה סִיְּרוּ הָרַאֲבַ"ד וְחַבְרֵי בֵּית הַדִּין בְּרַחֲבֵי הַמִּפְעָל, תּוֹך שֶׁהֵם מַעֲבִירִים אֶת שֵׁבֶט בִּקָּרְתָּם עַל כָּל מְכוֹנָה וּמְכוֹנָה, מְסַיְּרִים בַּמַּחְסָנִים וּבְאוּלָמוֹת הַיִּצּוּר וּמַאֲזִינִים לְהֶסְבֵּרָיו שֶׁל אַחְרַאי הַכַּשְׁרוּת בַּמָּקוֹם סוֹף סוֹף הִסְתַּיְּמָה הַבִּקֹּרֶת לִשְׂבִיעוּת רְצוֹנָם שֶׁל חַבְרֵי הַמִּשְׁלַחַת. הַמִּפְעָל עָמַד בְּכָל דְּרִישׁוֹת הַכַּשְׁרוּת, וְהָרַבָּנִים אַף הִבִּיעוּ אֶת הִתְפַּעֲלוּתָם מִסִּדּוּרֵי הַכַּשְׁרוּת הַמְּיֻחָדִים שֶׁהֻנְהֲגו בּוֹ.
בְּטֶרֶם יָצְאוּ לְדַרְכָּם פָּנָה הָרַאֲבַ"ד וְחַבְרֵי בֵּית הַדִּין לְהִפָּרֵד לְשָׁלוֹם מִבַּעַל הַמִּפְעָל, וּמָה רַבָּה הָיְתָה הַפְתָּעָתָם כַּאֲשֶׁר פָּנָה אֲלֵיהֶם הָאִישׁ וְאָמַר: "רַבּוֹתַי, בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (לא ב) דּוֹרֶשֶׁת הַגְּמָרָא מִדְּבָרָיו שֶׁל עֵלִי הַכֹּהֵן לְחַנָּה אֵם שְׁמוּאֵל, אַחַר שֶׁחֲשָׁבָהּ לְשִׁכּוֹרָה (שְׁמוּאֵל א' א יז) אמר לה עֵלִי: 'לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתךֵ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ' – 'מִכָּאן לַחוֹשֵׁד אֶת חֲבֵרוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ, שֶׁצָּרִיך לְפַיְּסוֹ, וְלא עוֹד אֶלָּא שֶׁצָּרִיך לְבָרְכוֹ'. מֵאוֹתָהּ בְּרָכָה, כְּפִי שֶׁיָּדוּעַ לִכְבוֹד תּוֹרַתְכֶם זָכְתָה חַנָּה לִישׁוּעָה מֵעַל לְדֶררֶ הַטֶּבַע, וְנִפְקְדָה בִּפְרִי בֶּטֶן".

וְכָאן פָּרַץ הָאִישׁ בִּבְכִי וְהִמְשִׁיך בִּדְבָרָיו: "כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתֶּם הֵנָּה לְבִקֹּרֶת פֶּתַע, הֲרֵי שֶׁעֲשִׂיתֶם זֹאת מִשּׁוּם שֶׁחֲשַׁדְתֶּם וּפִקְפַּקְתֶּם בְּנֶאֱמָנוּתִי. עַתָּה שֶׁעָבְרָה הַבְּדִיקָה בְּהַצְלָחָה בְּחַסְדֵי ה', נִמְצָא שֶׁאַף אֲנִי כְּחַנָּה נֶחֱשַׁדְתִּי בְּמָה שֶׁאֵין בִּי. וְהִנֵּה אֲנִי וְאִשְׁתִּי חֲשׂוּכֵי בָּנִים זֶה שָׁנִים רַבּוֹת וּכְבָר אָמְרוּ הָרוֹפְאִים נוֹאָשׁ, לָכֵן מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִכֶּם שֶׁכְּעֵלִי הַכֹּהֵן בִּשְׁעָתוֹ, אַף אַתֶּם תְּפַיְּסוּנִי וְתִגְזְרוּ בִּגְזֵרַת בֵּית דִּין שֶׁיָּחֹנּוּ אוֹתָנוּ מִן הַשָּׁמַיִם בִּפְרִי בֶּטֶן!"
שְׁתִיקָה עֲמֻקָּה רִחֲפָה בַּחֲלַל הַמִּשְׂרָד. הָאִישׁ אָמַר אֶת דְּבָרָיו בְּהִתְרַגְּשׁוּת, אַך טַעֲנָתוֹ הָיְתָה עֲרוּכָה וּבְרוּרָה!
לְאַחַר הִתְיַעֲצוּת קְצָרָה פָּתַח הָרַב אֶפְּשְׁטֵין וְאָמַר בְּקוֹל בּוֹטֵחַ: "אַחַר שֶׁנּוֹעַצְנוּ יַחַד כָּל חֲבֵרַי בֵּית הַדִּין וְדַנּוּ בִּדְבַר טַעֲנָתוֹ שֶׁל הָאִישׁ, מָצָאנוּ כִּי אָכֵן צוֹדֵק הוּא בִּדְבָרָיו הַנְּכוֹחִים. עָלֵינוּ אֵפוֹא לְפַיְּסוֹ וּלְבָרְכוֹ, וּלְפִיכָך מַבְטִיחִים אָנוּ בָּזֹאת כִּי לִתְקוּפַת הַיָּמִים יִזְכּוּ הוּא וְאִשְׁתּוֹ לְבֵן זָכָר בְּעֶזְרַת ה'".
וְאָכֵן, כְּפִי שֶׁפָּסְקוּ בֵּית הַדִּין כֵּן הָיָה. כְּנֶגֶד כָּל תַּחֲזִיּוֹת הָרוֹפְאִים, לְאַחַר כְּשָׁנָה זָכו בְּנֵי הַזּוּג לַחֲבֹק בֵּן זָכָר לְשִׂמְחַת לֵב כָּל מַכִּירֵיהֶם.
מִיָּד לְאַחַר הַלֵּדָה מִהֵר הָאָב הַנִּרְגָּשׁ לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַאֲבַ"ד כְּדֵי לְבַשְּׂרוֹ כִּי בִּרְכָתוֹ הִתְקַיְּמָה לְטוֹבָה וּלְהַזְמִינוֹ לְשַׁמֵּשׁ כְּסַנְדָּק לַתִּינוֹק הַנּוֹלָד, בַּבְּרִית שֶׁנֶּעֶרְכָה בְּאוּלַם הַשְּׂמָחוֹת שֶׁל בֵּית הַחוֹלִים 'בִּקּוּר חוֹלִים'.
הָרַב שָׂמַח בְּשִׂמְחַת הָאָב
הַנִּרְגָּשׁ, אִשֵּׁר אֶת הַהַזְמָנָה וּבֵרְכוֹ בְּחֹם.
לְאַחַר שֶׁיָּצָא אָמַר הָרַאֲבַ"ד לִמְמֻנֶּה הַכַּשְׁרוּת הָרַב אַבְרָהָם אַהֲרֹן שַׁיינְבֶּרְגֶר שֶׁיָּשַׁב לְצִדּוֹ: "בְּוַדַּאי עוֹד מְעַט יְדַבְּרוּ כֻּלָּם עַל הַ'מּוֹפֵת' שֶׁאֵרַע כָּאן, אוּלָם דַּע לְך שֶׁאֵין כָּאן 'מוֹפֵת' כְּלָל". הִמְשִׁיך וְסִפֵּר הָרַאֲבַ"ד: "כַּאֲשֶׁר שַׁבְתִּי לְבֵיתִי לְאַחַר הַבִּקּוּר שֶׁלָּנוּ בְּבֵית הַחֲרֹשֶׁת, הִרְהַרְתִּי לְפֶתַע עַל הָאַחֲרָיוּת הַכְּבֵדָה שֶׁנָּטַלְתִּי עַל עַצְמִי; הֲרֵי הַיְּהוּדִי הַפָּשׁוּט הַלָּזֶה חוֹשֵׁב אוֹתִי לְאָדָם גָּדוֹל. הוּא בָּטוּחַ כִּי לְרַאֲבַ"ד יְרוּשָׁלַיִם יֵשׁ כּחַֹ לִגְזֹר בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, וּמָה יִהְיֶה אִם חָלִילָה לא יִתְקַיְּמו הַדְּבָרִים, הֲרֵי עָלוּל הַדָּבָר לִגְרֹם לְחִלּוּל ה'...
מִיָּד נָטַלְתִּי בְּיָדִי סֵפֶר תְּהִלִּים וּבְמֶשֶׁך כַּמָּה שָׁעוֹת שָׁפַכְתִּי שִׂיחַ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ לִפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁיִּשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיוֹשִׁיעַ אֶת הָאִישׁ בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. וּבָרוּך ה' הִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתִי, וְהָאִישׁ נוֹשַׁע!
 
אחים יקרים, איננו קדושים ואיננו צדיקים, ואין בכוחנו לגזור גזירה למטה, ובית דין של מעלה יקיים את אשר גזרנו.
אולם מפרשתנו לומדים אנו שאין תפילתו של האדם נשמעת אלא בבית הכנסת, כפי שכתוב בגמרא (ברכות ו'): "אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר, אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת, אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (מ"א ח') "לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה בִּמְקוֹם רִנָּה(=בבית הכנסת) - שָׁם תְּהֵא תְּפִלָּה".

ובנוסף גילו לנו חז"ל, שבשעה שהציבור מתפללים לפני הקב"ה בבית הכנסת זאת עת רצון כפי שאמר רשב"י: "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, מַאי דִּכְתִיב, (תהלים סט') "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן", אֵימָתַי "עֵת רָצוֹן"? בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִים".

ועל החשיבות העצומה של תפילה בציבור אנו למדים מהקטורת שצוה הקב"ה להקטיר בבית המקדש.
(הקטורת היא תערובת בשמים שהיו הכהנים מקטירים פעמיים בכל יום, בבוקר ובין הערביים על מזבח הזהב).
והנה ידוע שבין סממני הקטורת היתה ה"חלבנה", ופירש רש"י: חלבנה - בושם שריחו רע.. ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת , ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף בתפילתנו את פושעי ישראל.
דהיינו בקטורת היו אחד עשר סממנים, ובניהם היתה החלבנה שריחה היה רע, ומזה למדנו חז"ל שיש לשתף את פושעי ישראל בתפילות בציבור, שהדבר עושה נחת רוח לפני ה' יתברך.

והנה נכון שלחלבנה היה ריח רע, אבל בהצטרפותה לשאר הבשמים לא רק שריחה הפרטי התבטל, אלא היא אך גרמה ליתר הבשמים האחרים להוציא ריח ייחודי, שבו חפץ הקב"ה.
ומכן למדו חז"ל, אפילו שאיש ישראל "ריחו רע"(=מעשיו רעים חלילה), הנה כאשר הוא מתחבר לציבור בתפילה הוא מאבד את חסרנותיו הפרטיים(=את חטאיו), וביחד עם כלל המתפללים מתקבל "ריח"(=תפילה) שהיא ריח ניחוח לפני הקב"ה.

יהי רצון שנקפיד כולנו להתפלל בבית הכנסת עם כלל ישראל כדי שיישמע קול תפילותינו וקול תחנוניו לפניו יתברך למלאות את כל בקשותינו ולגאול אותנו במהרה, שאז יתקיים בנו הכתוב בנביא: "וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ",  הנה "ואָס{ַף} נִדְחֵ{י} יִשְׂרָא{ֵל} וּנְפֻצוֹ{ת} יְהוּדָ{ה}"  סופי תיבות "תפילה" שבזכות התפילה יקבצנו הקב"ה מארבע כנפות הארץ ויגאלינו גאולה עולמית אכי"ר!
 
שבת שלום לכל בית ישראל!