פרשת השבוע: פרשת 'בהר'

 
"כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" (ברכות  ט')
 
על אחד מחברי, אברך חשוב, נחתה ביום מן הימים צרה צרורה: בנו חלה במחלה קשה ביותר, ה' ירחם. מאותו יום בו התבשר על כך מפי הרופא, נעצרו חייו באחת. עולמו החל להתגלגל בין בדיקות מייגעות לטיפולים מתישים, כאבי לב, חרדות ומתחים.
מאחר ונמניתי עם קבוצה קטנה ומלוכדת של חבריו הקרובים, נרתמנו להושיט לו עזרה, ותמכנו בו ככל יכולתנו. אך דא עקא, המחלה התמשכה והתארכה, עולה ויורדת חליפות, ונותרה על מקומה ללא כל ישועה באופק.
הגוף לא הגיב כראוי לטיפולים השונים, ולאחר שנות מחלה קשות, תוך שמצבו הרפואי מידרדר והולך, הרימו הרופאים את ידיהם בייאוש. "אנחנו עשינו את שלנו", אמרו להורים החרדים, "אין לנו יותר מה לתת לילד".
דמעות רבות נשפכו כאשר האב חזר הביתה, שבור ורצוץ, נושא את בנו ברגליים כושלות. תחושת ייאוש הזדחלה בלבבות. אפסה כל תקוה, אין עוד קרן אור באופק.
אך בתוך מצב מדוכדך זה, החל אחד מבני החבורה להביע את הרהוריו בקול. "הרופאים אומרים שהם סיימו? יפה. אך האם הם הקובעים גורלות? אצל הקב"ה אין מושג כזה 'אפסה תקוה'. אל רחום וחנון הוא, ומעתה אנו מחכים לתוצאות שלו יתברך, ולא של בדיקות דם מרופאים בשר ודם. הרי "עיני ה' אל המייחלים לחסדו!".
דבריו הנרגשים נשמעו תלושים מעט, כאשר בחדר הסמוך מוטל על המיטה ילד חולה אנוש, גופו רופס והכרתו מעורפלת.
וכי ניתן להפוך חושך לאור, מר למתוק?!
דממה כבדה השתררה, ואגם מר של יגון הכביד וצרב את הלב. אולם אז בקע קולו של חבר נוסף את הייאוש והקדרות: "חבר'ה, נוסעים למירון...".
בתחילה איש לא קם ממקומו. השעון הורה על עשר בלילה. בחוץ שרקה סופת שלגים, ורעמים חזקים הרעידו את הכל. למירון? כעת?! אך המציע לא הרפה. "די", זעק פתאום, "כלו כל הקיצין, הרי לרופא היינו נוסעים עכשיו. הבה ניסע לבקש מרופא כל בשר בכבודו ובעצמו, קומו ונעלה אל רבי שמעון בר יוחאי"!
הטנדר הקופצני התקדם בעלטה, חורש תלמים בכביש הרטוב. עשרה אברכים ישבו בו בשתיקה קודרת, מכונסים איש בהרהוריו. האמנם יש טעם בנסיעה מוזרה זו?
על הספסל מאחור היה שרוע הילד החולה, עטוף בשמיכות פוך גדולות וחמות. "אם כבר", הסביר האב בקול רועד, "ניקח אל הרופא את החולה עצמו"… ניסינו לעצור בעדו, אך הוא התעקש. מה כבר יש לו להפסיד?
בשעת ליל מאוחרת, באישון לילה ואפלה, הגענו למירון. פסענו פנימה אל המערה הריקה, והאב הניח בזהירות את הילד על הספסל הצמוד לקבר. צמרמורת הרעידה את גופינו.
לרגע שררה דממה, ואז עלו הלבבות על גדותיהם בסערה. "אוי, אוי, אוי", כבש אחד החברים את פניו בתוך המצבה ביללה חנוקה. השמיכות שעל הספסל נעו מעט, וכולנו פרצנו בבכי נורא, אשר מעולם לא טעמנו כמותו. "אהה, רבי שמעון", נסרו הקולות, "רבי ש...מ...עון"...
גוש הדמעות שבלבנו הפך באחת לאשד. ייללנו כילדים קטנים. האב נפל בבכי ארצה למרגלות הציוּן, והחל מתפלל מקירות ליבו, וכולנו הצטרפנו באמירת תהלים בהתייפחויות שלא מעלמא הדין(=לא מהעולם הזה). הרי גדולה זכותו של רבי שמעון, והקב"ה הוא כל יכול! התפילות הלכו וסערו מרגע לרגע, ואט אט שכחנו מעצמנו לחלוטין. לא ידענו עייפות מהי...
עם התנוצץ אור השחר היינו בתוך שלולית של בכי. בקושי שרכנו את רגלינו אל הטנדר, נושאים את הילד על כפיים. קרני שמש ראשונות האירו את היקום, ותקווה התנוצצה בלבבות.
יום עבר, יומיים, ולפתע ביקש הילד לאכול. מצב רוחו השתפר, והרופאים שהתבשרו על השינוי בקשו להביאו לבדיקות נוספות. הרופא שנטל ממנו בדיקת דם, אץ רץ למעבדה, ולפתע בקעה שאגה אדירה את החדר: "יש נסיגה, נ – סי – ג – ה!"
דלו המילים מלתאר את התרגשות הוריו ואת שמחתם. במשך היום הגענו כולנו אל בית החולים, לצפות מקרוב בנס החי, בילד של רבי שמעון בר יוחאי. היינו כחולמים. כלום קלה היא בעיניכם? כולנו מאמינים בני מאמינים, אך לב מי לא ירעד כשיראה במו עיניו את כוחו הנורא של התנא האלוקי, של התמיכה במפיצי אורו. תורתו מגן לנו!
לא קצרה היתה הדרך – אך בטוחה ועקבית. הילד הלך והחלים מן המחלה הנוראה, ומה נהדר היה המראה לראותו צועד על רגליו אל המונית, בה נסע לביתו!
כל צוות בית החולים ידע על פרטי המקרה המופלא, והכל שחו בהתפעלות על כוחה המופלא של נתינה לרבי שמעון בר יוחאי. אכן, "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" בכל עת ובכל צרה!
 
הרה"ק בעל ה"צמח צדק" זיע"א אומר, של"ג בעומר הוא יום המסוגל לרפואות וישועות! והביא את הכתוב בתפילת שמונה עשרה (נוסח אשכנז): "{מ}לך {ר}ופא {נ}אמן {ו}רחמן" ראשי תיבות "מֵרון", שבזכות הצדיק המונח במרון רבי שמעון בר יוחאי(=רשב"י), שולח הקב"ה רפואות וישועות לכלל ישראל ביום זה.

בענין זה מסופר שכאשר הגיע הרה"ק בעל "אמרי חיים" זיע"א לציון של רשב"י, אמר: "נדמה שמי שנוסע לרשב"י מרגיש התעלות והתרוממות, כמי שנשפכים מים על גופו ומנקים את חטאיו". והוסיף ואמר ש"שמעון בן יוחאי"(=553) בגימטריה "מחיה המתים"(=553), שמסוגל להחיות מתים ממש.

הנה רואים אנו שב-ל"ג בעומר (יום פטירתו של רשב"י) מתגלה כוחו הגדול של רשב"י. ולכן הוא יום מסוגל ביותר להמתיק גזרות קשות ורעות, ולהפוך אותן לגזרות טובות. דהיינו, להפוך "נגע" ל"ענג" (אותן אותיות), וכן "נגף" ל"גפן", "צרה" ל"רצה", וכו'.
ולכן אומרים חז"ל, שלעולם ביום שחל פורים, יחול גם ל"ג בעומר, והסימן הוא "פלג", ראשי תיבות {פ}ורים {לג} (בעומר).
וכמו שבפורים התקיים הפסוק "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" (גזירת המן הרשע להשמיד את היהודים, נהפכה שהיהודים הרגו את אויביהם) – כך גם ל"ג בעומר, הוא יום של "ונהפוך הוא", שאפשר להפוך כל דבר מר למתוק.
ואכן האותיות שקודמות לאותיות ל"ג בעמר הן אותיות "סלק כאב"  – לומר לך שיום ל"ג בעומר מסוגל לסלק כל כאב ולהמתיק הכל.  ולכן "מֵרון"
רומז להפוך מר לרון(=שמחה).

לסיום, צריך לדעת, של"ג בעומר חל בכל שנה ביום החמישי בשבוע החמישי לספירת העומר, והשנה גם יחול ביום חמישי בשבוע. יום מיוחד של ישועה כללית לעם ישראל (555 גימטריה "ביום הזה יכפר עליכם").
לכן, בזכות תפילותינו, {י}ושפע {ש}פע {ר}ב {ב}כל  ראשי תיבות רשב"י, ויתקיים בנו הכתוב בגאולה העתידה (עובדיה א' כא'): "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוכה". הנה, "וְעָל{וּ }מוֹשִׁעִי{ם} בְּה{ַר} צִיּוֹ{ן}" – סופי תיבות "מֵרון" – בזכות הצדיק במרון תבוא לנו הגאולה והישועה השנה הזאת, אמן כן יהי רצון.

שבת שלום לכל בית ישראל!
 
כניסת השבת: ת"א: 19:13
יציאת השבת ת"א:20:17  
רבינו תם: 21:00