ממתק בני ציון לפרשת תולדות

באחד מבתי הכנסת העשירים של תל אביב נהגו מידי שבת בסיום התפילה לערוך קידוש לציבור עם ברכות ואמירת "נשמת כל חי".
כל אדם שנעשה לו נס התכבד לערוך לציבור קידוש ואמר את "נשמת כל חי".
עורכי הקידוש היו מתחלפים מידי שבת: אחד עשה קידוש כי עבר צינתור בהצלחה, השני נסע ללא בלמים והגיע בשלום, השלישי נפל במדרגות ויצא ללא פגע... כך כל שבת, אדם אחר שיתף את הציבור בנס האישי שלו, ערך קידוש ואמר את "נשמת כל חי", כדי להודות לבורא על הנס שנעשה לו.
באחת השבתות התנדב עשיר אחד לערוך את הקידוש, הוא הביא כיבוד עשיר ואמר את "נשמת כל חי" בניגון וברגש. בסיום הקידוש שאלו את העשיר: "עכשיו כבודו יספר לנו איזה נס קרה לו, ממה נצלת?". השיב להם העשיר: "מזה מספר שבועות אני נוכח בקידושים שעושים החברים, כל אחד וניסו, כל אחד והצלתו. 
לי לא קרה דבר, לא עברתי צינתור, לא חליתי, לא הפסדתי כספים, הכל מצוין ברוך ה'. עשיתי קידוש ואמרתי 'נשמת כל חי' כדי להודות לקב"ה על עצם החיים שהוא נותן לי, על שהכל טוב לי...".

על הכתוב, "וַיֶּעְתַּר יצחק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּו",
מפרש רש"י: זה (יצחק) עומד בזיות זו ומתפלל (על רבקה אשתו), וזו (רבקה) עומדת בזוית זו ומתפללת (על יצחק בעלה)". לומר לנו, שתפילת האיש ביחד עם האשה, כאשר אחד מתפלל על השני, היא סגולה נפלאה לקיבול תפילות. 
ולכן אומרת התורה בהמשך:  "וַיֵּעָתֶר לוֹ ה'" - מכאן, שהתקבלה תפלתם.

והנה, על הכתוב "בראשית ברא  אלקים, פרש רש"י, שבתחילה עלה במחשבה של הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין ( אלקים הוא שם הדין).
וראה, שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין, על כן הקדים ה' את מידת הרחמים ושיתף אותה ביחד עם מידת הדין, שנאמר לאחר מכן "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים" ( ה' מידת הרחמים).
מכאן יש לנו לימוד נשגב לכל איש ואשה, הרוצים לבנות את ביתם ולחנך את צאצאיהם לעבודת ה', שאי אפשר להצליח בחינוך הבנים והבנות, ואין הבית יכול להתקיים – אלא רק בשיתוף מידת הרחמים ומידת הדין.  

והנה, ידוע שכל אדם נברא עם מידה המיוחדת לו. והקב"ה, ברוב רחמיו וחסדיו, מזווג זיווגים כך, שאם האיש הוא בעל מידת החסד, אז זיווגו היא אישה שמידתה דין, ולהיפך. ועל ידי כך נעשה שיתוף נפלא בין מידת הרחמים לבין מידת הדין. וזאת, כדי שיוכלו האיש והאישה לחנך את ילדיהם בדרך הישרה והנכונה.

וזהו שאמר הקב"ה: "אעשה לו עזר כנגדו. כלומר, שהעזר של האדם יהיה על ידי אשתו, שתהיה כנגדו -  מנוגדת לו (שאם מידתו היא דין אז מזווגים לו מן השמים אישה שמידתה חסד, ולהיפך).
והנה, מאחר ומידתו של יצחק היתה מידת הדין , הרי זיווגו היא אשה עם מידת החסד. לכן. אליעזר עבד אברהם עשה סימן שדווקא "הנערה אשר אומר אליה הטי כדך ואשתה, ואמר שתה וגם גמלך אשקה, אותה הוכחת(=היא הראויה)...ליצחק, ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני".

והנה, ידוע שבפיוט הגדול "נשמת כל חי", שאומרים אנו בשבת, רמזו חז"ל על תפילתם של יצחק ורבקה, כמו שכתוב "וַיֶּעְתַּר יצחק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּו". 
נֹכַח ראשי תיבות:
 נ שמת  כ ל  ח י"

ובפיוט עצמו רמוז שמם. הנה, "בפי 
י שרים, ובשפתי
צ דיקים ובלשון
ח סידים ובקרב
ק דושים" ראש תיבות יצחק (שכאמור מידתו דין). 
ובתיבות: 
תת ר ומם, 
תת ב רך 
תת ק דש 
תת ה לל, בצרוף האות השלישית מתקבל רבקה (שמידתה כאמור חסד). 
לומר לנו, שבכוח פיוט זה לעורר את תפילת יצחק ורבקה ולהמתיק דינים.
והביאו חז"ל רמז לזה
ש יצחק רבקה גימטריה תפילה(=515), ללמדנו שכוח תפילה זו הוא עצום,  והוא בבחינת קורבן העולה על המזבח כפי שרמזה התורה (ויקרא ב'): "וכל קָרְבַּ ן מִנְחָתְ ךָ בַּמֶּלַ ח תִּמְלָח", סופי תיבות נכח - 
נ שמת   כ ל  ח י

וצריך לדעת שבשבת זו שבא אנו קוראים על תפלתם של יצחק ורבקה, מתעוררת ביתר שאת תפילתם, ויש לתפילת "נשמת כל חי" כוח כפול ומכופל, להמתיק את הדינים ולעורר רחמים.
ועל זה רמזה התורה (דברים יג'): "וְנָתַ ן  לְ ךָ  רַ חֲ מִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ", בדילוג אות נכח ראשי תיבות
נ שמת  כ ל   ח י", לומר לנו שבכוח תפילה זו לעורר ולתת רחמים רבים על ישראל". אכי"ר
חודש טוב! ושבת מבורכת!