דבר מעניין ונעים הוא לראות את הקשר בין מעשי היום יום שבשגרה, לבין ההלכה בראשיתה – מן המשנה והגמרא. במעשים הללו שאנו עושים לפעמים ניתן לראות את הקשר באופן ישיר ולפעמים באופן עקיף יותר. במלאכות שבת, הקשר הוא אמנם ישיר מאין כמותו, המשנה מפרטת לנו את מלאכות השבת, והמשניות וכן הגמרא, באים לבאר את המלאכות עצמן ותולדותיהן, כך שכאשר אנו נתקלים בדילמה מעשית בשבת אנו יכולים, באמצעות למידה ועיון כמובן, 'לשבץ' אותו במלאכה/תולדה המתאימה לו.
מלאכת החליבה היא מלאכה מיוחדת
אך לא תמיד השיבוץ הוא פשוט, לעיתים מלאכה מסוימת נדמית לנו לכמה וכמה אבות ואנו צריכים לרדת לשורשן של הסברות ולברר את הפסיקה בדבר והאם יהיו לכך נפקא מינות. דוגמא טובה לכך היא מלאכת החליבה. שבע שיטות (!) שונות נאמרו במלאכה זו, שש מהן נקטו שהחליבה הינה מלאכה דאורייתא ואחת גרסה שהיא מלאכה שאסורה מדרבנן.
בגמרא במסכת שבת מובאת ברייתא בה חולקים חכמים על רבי אלעזר לגבי מלאכות שונות הנעשות בשבת, רבי אליעזר אוסר מדאורייתא וחכמים סוברים שהאיסור אינו אלא משום 'שבות' שהיא תקנה דרבנן. נחלקו רבים מן הראשונים על 'גזרות' המחלוקת הזו, האם היא חלה על כל המלאכות הכתובות בברייתא זו וחולב ביניהן או שמא היא חלה על חלק מן המלאכות וחולב אינו ביניהן.
חליבה בשבת – חיוב דאורייתא
להלכה נפסק כמו הרמב"ם – שמעשה החליבה בשבת הוא חיוב שחייבים עליו מדאורייתא. אמנם, כפי שציינו, חולב הוא מעשה שהאפשרויות ל'שיבוצו' רבות! אותן שש שיטות שנקטו בחולב חיוב דאורייתא, מביאות מלאכה שונה לכל שיטה ושיטה – דש, קוצר, טוחן, בורר, גוזז, ממחק. מה נפסק? האחרונים פסקו לנו שהמלאכה משתבצת לאב המלאכה 'דש', ואסורה משום 'מפרק' שהיא תולדתו...
לפיכך, חלב ישראל שנחלב בשבת באופן אסור, נאסר למאכל. יש מחלוקת גם בדבר זה – האם הוא נאסר משום איסור 'נולד' או משום שהוא מוקצה (כיוון שאסור באכילה). ויש גם שסוברים שאסור דווקא משום משקין שזבו – עליהם חכמים גזרו איסור מחשש סחיטה.
אז איך חלב שנחלב בשבת יכול להיות מותר חרף מעשה השבת שנעשה בו?
יש שתי אפשרויות להיתר ושורש אחד להם. הציווי לשבות חל גם על בהמותינו, אך הבדל ניכר יש בינינו לבינן, כאשר הדבר נוגע לפעולה ההכרחית לקיומן, אין הדבר בגדר חילול השביתה. החלב הנצבר בעטיני הפרה מיסב לה לחץ רב ומצריך חליבה. אם לא נחלוב אותה בתדירות חליבה רגילה (3 פעמים ביום בממוצע), זה יהיה צער בעלי חיים גדול.
שורש זה מתיר חליבה בשתי דרכים – האחת היא חליבה על ידי נכרי, שהיא חליבה לצורך וכיוון שנעשית על ידי גוי אין היא בגדר 'מעשה שבת', והשנייה היא חליבה על ידי גרמא, התקן שיושב על גביעי החליבה ומשהה את פעולת החליבה עצמה, קצת כמו ששעון שבת עובד.
