האם ניתן לבטל צוואה בבית משפט?

פעמים רבות אדם עורך צוואה בטרם פטירתו, בה הוא מגדיר כיצד יחולק עיזבונו לאחר מותו. למצווה ישנה גם הזכות לבטל את צוואתו עוד בחייו בדרכים שונות. 

אולם ייתכנו מקרים בהם גילוי הצוואה ואופן חלוקת הרכוש המוגדר בה (לאחר פטירת המצווה) תעורר התנגדות בקרב בני משפחתו או אנשים אחרים. 

במצבים אלו ניתן לפתוח בהליך התנגדות לצוואה, העשוי להסתיים בביטול הצוואה בידי בית המשפט. 

האם אדם יכול לבטל את צוואתו?

כאשר אדם הותיר אחריו צוואה, החוק קובע כי רכושו יחולק לפי הקבוע בצוואתו. במידה והמנוח לא השאיר אחריו צוואה, החוק קובע כי העיזבון שלו יחולק לפי אופן החלוקה הקבוע בחוק הירושה. 

במידה ואדם ערך צוואה, אך הוא מעוניין בביטולה או שינויה, סעיף 36 לחוק הירושה מאפשר זאת באמצעות שלוש דרכים:

1. השמדת הצוואה: כאשר אדם משמיד צוואה אותה ערך, הדבר ייחשב כביטול הצוואה. ניתן להשמיד צוואה בדרכים שונות כגון גריסת הצוואה, שריפתה וקריעתה. 

• עריכת צוואה חדשה: במידה והמצווה עורך צוואה חדשה, היא אשר תיחשב הצוואה המחייבת ותבטל את כל הצוואות שקדמו לה. הצוואה החדשה מבטלת את קודמותיה גם אם לא נכתב כך בצוואה. 

1. הודעת ביטול: המצווה יכול לבטל את צוואתו בכל אחת מהאפשרויות לפיהן ניתן לערוך צוואה.

 אפשרויות אלו כוללות ביטול בכתב ידו של המצווה, ביטול הצוואה בפני עדים, ביטול הצוואה בעל פה כאשר מדובר באדם השוכב על ערש דווי וביטול בפני גורם הרשאי לערוך צוואה (כגון שופט או הרשם לענייני צוואה). 

כל הדרכים הללו עוסקות במקרה בו המצווה עצמו מעוניין בביטול הצוואה, אך פעמים רבות יורשים או אנשים הטוענים כי הם זכאים לירושה יהיו מעוניינים בביטול הצוואה לאחר מות המצווה. ביטול כזה יכול להיעשות בבית המשפט, אך קודם לכן יש לפתוח בהליכי התנגדות לצוואה. 

התנגדות לצוואה לאחר מות המצווה

כאשר מנוח מותיר אחריו צוואה ויורשיו מעוניינים בקיומה, עליהם להגיש בקשה לקיום צוואה המוגשת לרשם לענייני ירושה – רק כאשר ניתן צו ירושה, יוכלו היורשים הכתובים בצוואה לפעול למימוש צוואת המנוח. 

עו"ד אדי סוברי מסביר כי לאחר הגשת הבקשה לצו הירושה, מופצת הודעה בדבר הבקשה ופרטיה לכלל הציבור, הן בעיתונות והן בפרסומיה הרשמיים של מדינת ישראל. 

ההודעה מופצת כדי לאפשר לכל אדם המעוניין להגיש בקשת התנגדות לצוואה, בכדי למנוע את מתן צו הירושה. 

אמנם כל אדם זכאי להגיש בקשת התנגדות לצוואה, אך מטבע הדברים היא תוגש בדרך כלל בידי היורשים עצמם, או בידי אנשים שלא נכללו בה הסבורים כי היה עליהם להיכלל בה. 

על המתנגדים לצוואה להגיש את התנגדותם לרשם לענייני ירושה. במידה וימצא הרשם שיש סיבה מוצדקת לדון בהתנגדות, תועבר הבקשה לדיון בפני בית המשפט לענייני משפחה. 

ביטול הצוואה בבית המשפט

התפיסה בפסיקה כי ביטול צוואה אינו עניין של מה בכך, משום שבסיס הצוואה עומד עקרון חופש הציווי. עקרון זה קובע כי לכל אדם הזכות הקניינית לקבוע את גורל עזבונו ומה ייעשה בו לאחר מותו, כשם שיש לו את הזכות הקניינית ברכושו עוד בחייו. 

בכל זאת המחוקק הבין כי ייתכנו מצבים שייפלו פגמים בצוואה, ולכן נתן לבית המשפט את הסמכות לבטל את הצוואה במקרים חריגים.

ישנם שני סוגי פגמים בהם לבית המשפט הסמכות לבטל את הצוואה – פגמים צורניים ופגמים מהותיים.

פגמים צורניים 

על פי חוק הירושה ניתן לערוך צוואה בארבע דרכים:

• כתב יד
• צוואה בפני עדים
• צוואה בפני רשות
• צוואה בעל פה

ביחס לכל אחת מהדרכים הללו, החוק קובע היבטים צורניים-טכניים אשר עליהם להתקיים לשם כשרות הצוואה. למשל צוואה בכתב יד צריכה להיכתב כולה בידי המצווה, לרבות תאריך וחתימה בכתב ידו של המצווה. 

במידה ולא התקיימו הדרישות הצורניות לעריכת הצוואה, לבית המשפט הסמכות לפסול את הצוואה. אך אין זה אומר שהוא ישתמש בה בהכרח. 

אדרבה, בתי המשפט לא ממהרים לפסול צוואות בשל היבטים צורניים משום שהחוק נותן סמכות לבית המשפט לקיים צוואה שאין בה פגם צורני יסודי.

במידה והפגם אינו יסודי ובית המשפט משוכנע כי הצוואה משקפת את רצון המצווה, ככל הנראה הצוואה לא תבוטל. 

פגמים מהותיים

פגמים מהותיים הם פגמים היורדים לשורש הצוואה. מדובר בפגמים המצביעים על כך שהצוואה לא משקפת את רצונו האמיתי של המצווה.

לכן, בעוד שלבית המשפט הסמכות לקיים צוואה בעלת פגמים צורניים, אין לו הסמכות לקיים צוואה שנפלו בה פגמים מהותיים – משום שפגם מהותי משמעו שהצוואה לא נכתבה על פי רצון המצווה.

יש לדעת כי בית המשפט לא ממהר לפסול צוואה בשל פגם מהותי. על המתנגד לצוואה רובץ נטל הוכחה כבד, משום שככלל ישנה נטייה לקיום הצוואה על פני פסילת הצוואה. על המתנגד להוכיח כי הצוואה לא משקפת את רצון המצווה. 

 להלן דוגמאות לפגם מהותי: 

• השפעה בלתי הוגנת: מדובר במקרה בו ניתן להוכיח כי גורם אחר השפיע על רצון המצווה למשל בהפעלת לחץ, באיום או בכפייה. 

• אי כשרות לעריכת צוואה: מדובר במצבים בהם המצווה בהם בעת עריכת הצוואה לא היה כשיר להבין את טיב הדברים, מצבים כגון מחלה קבועה או זמנית שהשפיעה על כושר שכלו.