זכות השתיקה היא מלכודת

בשיתוף: עורך דין פלילי אביב מזרחי 

בניגוד לדעה הרווחת כי שתיקה היא תמיד ההגנה הטובה ביותר, המציאות בחדרי המעצרים מראה תמונה שונה ומורכבת הרבה יותר. שימוש גורף בזכות השתיקה ללא אבחנה, במיוחד בשלבי המעצר הראשוניים (מעצר ימים), עלול לשמש כחרב פיפיות כנגד החשוד. בתי המשפט בישראל רואים לעיתים בשתיקה משום חוסר שיתוף פעולה, דבר המאפשר למשטרה לבקש, ולקבל, ימי מעצר נוספים בטענה של "צורכי חקירה" וחשש לשיבוש הליכים. יתרה מכך, השתיקה יכולה לחזק את הראיות נגדכם בהמשך המשפט.

הטלפון מצלצל בשעה לא סבירה, דפיקות בדלת, או עיכוב פתאומי ברחוב. אתם מוצאים את עצמכם בחדר קריר, עם ריח של קפה שרוף ופלורוסנטים שמהבהבים ללא הפסקה. מולכם יושב חוקר מיומן. הלב דופק בחוזקה, והאינסטינקט הראשוני של רבים הוא להתכנס בתוך עצמם, לנעול את הפה ולא להוציא מילה עד שיגיע עורך הדין, או אפילו אחריו. התחושה היא שכל מילה עלולה להפיל אתכם, ולכן השתיקה נתפסת כחוף מבטחים. אך האם החוף הזה בטוח כפי שנדמה? עורך הדין הפלילי אביב מזרחי, דמות מוכרת ובולטת בתחום המשפט הפלילי בצפון ובחיפה, טוען כי עבור רבים, מדובר באשליה מסוכנת שעלולה לעלות ביוקר: בזמן החירות שלכם.

האם שתיקה בחקירה היא באמת זכות יסוד מוחלטת?

זכות השתיקה היא אחת הזכויות המפורסמות ביותר בעולם המשפט, והיא מעוגנת היטב בחוק הישראלי (סעיף 28 לחוק המעצרים). היא נועדה להגן על אדם מפני הפללה עצמית, מתוך התפיסה שאדם אינו חייב לספק למדינה את הראיות להרשעתו שלו. על הנייר, זה נשמע פשוט והוגן. החוקר מזהיר אתכם ש"אין אתם חייבים לומר דבר", ואתם בוחרים לממש את הזכות הזו.

עם זאת, בפועל הדברים מורכבים הרבה יותר. החוק הישראלי מבחין בין "זכות השתיקה" המלאה לבין "חיסיון מפני הפללה עצמית". בעוד שחשוד רשאי לשתוק באופן גורף, החוק (סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי) קובע כי שתיקתו של נאשם במשפט עשויה לשמש כ"חיזוק" לראיות התביעה נגדו, ובמקרים מסוימים אף כ"סיוע". המשמעות היא שהשתיקה אינה ניטרלית. היא רועמת. היא משדרת לשופט ולמערכת: "יש לי מה להסתיר". כאשר מדובר בשלב המעצר, השתיקה מקבלת משמעות טקטית הרסנית עוד יותר, שכן היא מעניקה למשטרה את התירוץ המושלם להשאיר אתכם מאחורי סורג ובריח.

מדוע המשטרה "אוהבת" חשודים שותקים בהליכי הארכת מעצר?

כדי להבין את המלכודת, עלינו להיכנס לראשו של קצין החקירות ולראשו של שופט המעצרים. כאשר המשטרה מבקשת להאריך את מעצרו של חשוד (לפני שהוגש כתב אישום), עליה לשכנע את בית המשפט בשני דברים עיקריים: קיים חשד סביר לביצוע עבירה, וקיימת עילת מעצר (כגון מסוכנות או חשש לשיבוש הליכי חקירה).

כאן נכנסת השתיקה לתמונה בצורה פרדוקסלית. כאשר חשוד משתף פעולה, מוסר גרסה, עונה לשאלות ומציג אליבי, המשטרה חייבת לבדוק את הגרסה שלו. אם הגרסה מתאמתת, ייתכן שישוחרר. אם הגרסה מופרכת, זה מחזק את החשד. אבל כאשר חשוד שותק, הוא יוצר "ואקום" חקירתי.

עורך דין אביב מזרחי מסביר כי המשטרה מגיעה לבית המשפט וטוענת טענה פשוטה: "כבוד השופט, החשוד אינו משתף פעולה. איננו יכולים לקדם את החקירה, לבדוק את טענותיו או לעמת אותו עם ראיות, מכיוון שהוא שותק. אנו זקוקים לימים נוספים כדי לשבור את השתיקה או למצוא ראיות עוקפות". בתי המשפט, שלעיתים קרובות מעדיפים את טובת החקירה בשלבים המוקדמים, נוטים להיעתר לבקשות אלו. כך נוצר מצב אבסורדי שבו השתיקה, שנועדה להגן עליכם, הופכת לסיבה הישירה לכך שתישארו במעצר עוד שלושה, ארבעה או חמישה ימים נוספים.

כיצד שתיקה מתפרשת כ"מסוכנות" או "חשש לשיבוש"?

מעבר לטיעון הטכני של "צורכי חקירה", לשתיקה יש השפעה פסיכולוגית ומשפטית על תפיסת המסוכנות של החשוד.

• העצמת החשד: אדם חף מפשע, לפי התפיסה האינטואיטיבית של שופטים וחוקרים, ירצה לזעוק את חפותו. הוא ירצה להסביר איפה היה, מה עשה ולמה החשדות נגדו שגויים. שתיקה מתפרשת לעיתים קרובות כקור רוח עברייני, כתכנון מוקדם או כניסיון להסתיר שותפים לעבירה.
• מניעת חלופת מעצר: כאשר בית המשפט שוקל לשחרר חשוד למעצר בית (חלופת מעצר), הוא בודק את מידת האמון שניתן לתת בו. חשוד ששתק בחקירה נתפס כמי שאינו משתף פעולה עם רשויות החוק, ולכן קשה יותר לבית המשפט לתת בו אמון שיקפיד על תנאי השחרור ולא ינסה לשבש את החקירה מחוץ לכותלי בית המעצר.
• אובדן השליטה על הנרטיב: ברגע ששתקתם, הוויתרתם את הבמה כולה לגרסת המשטרה ולגרסת המתלוננים. אם יש מתלונן שטוען שתקפתם אותו, ואתם שותקים, בתיק החקירה קיימת רק גרסה אחת: הגרסה המפלילה. אין גרסה נגדית שתאזן את התמונה. השופט שקורא את התיק רואה חד צדדיות מוחלטת, והחלטותיו יהיו בהתאם.
  
  מהי "הגרסה הכבושה" ולמה היא מסוכנת?

מלכודת נוספת שעורך דין מזרחי מזהיר מפניה נוגעת לשלבים המתקדמים יותר של המשפט. נניח ששתקתם בחקירה, הוגש כתב אישום, והגעתם למשפט. כעת, על דוכן העדים, אתם מחליטים לספר את הסיפור שלכם ולתת הסבר מצוין לכל הראיות.

מבחינה משפטית, עדות זו מכונה "עדות כבושה" (מלשון לכבוש, לשמור בבטן). בתי המשפט נוטים לייחס משקל נמוך מאוד, ולעיתים אפסי, לעדות כבושה. השאלה הראשונה שהתובע ישאל אתכם תהיה: "אם זה הסיפור האמיתי, למה לא סיפרת אותו למשטרה כשעצרו אותך? למה חיכית שנה עד למשפט?". חוסר היכולת לספק תשובה משכנעת לשאלה הזו עלול למוטט את כל קו ההגנה. השופטים חושדים כי בזמן ששתקתם, "תפרתם" גרסה שתתאים לראיות שנחשפו בפניכם, ולכן האמינות שלכם נפגעת אנושות.

מתי בכל זאת כדאי לשתוק? (המדריך המעשי)

למרות כל הסכנות שתוארו, חשוב להדגיש כי זכות השתיקה קיימת מסיבה מוצדקת. ישנם מצבים בהם דיבור הוא האופציה הגרועה יותר. החוכמה אינה לבחור אוטומטית בין שתיקה לדיבור, אלא לדעת לנהל את הסיכון בזמן אמת.

להלן מספר תרחישים בהם עורך דין פלילי מנוסה עשוי להמליץ על שתיקה, או על גרסה מצומצמת:

1. הלם ובלבול: אם אתם במצב נפשי קשה, מבולבלים, או תחת השפעת חומרים, כל מילה שתגידו עלולה לצאת מהקשרה. במצב כזה, עדיף לשתוק זמנית עד להיוועצות.
2. חוסר מידע: כאשר אינכם יודעים במה בדיוק חושדים בכם ומה הראיות שיש למשטרה, דיבור עלול לספק למשטרה פרטים שהם לא ידעו כלל ("ראשית ראיה").
3. עבירות ספציפיות: ישנן עבירות מורכבות (כגון עבירות צווארון לבן מסוימות או עבירות מחשב) שבהן כל הסבר טכני עלול לשמש נגדכם ללא הכנה מוקדמת מדויקת.

הכלל החשוב ביותר שמציע עו"ד מזרחי הוא לא לקבל את ההחלטה לבד. זכות ההיוועצות עם עורך דין היא הזכות הקריטית ביותר. לפני שאתם פותחים את הפה ולפני שאתם מחליטים לשתוק: דרשו לדבר עם עורך דין. עורך הדין יכול להגיע לתחנה, להבין את תמונת המצב, ולייעץ לכם האם נכון למסור גרסה, האם נכון לשמור על זכות השתיקה באופן מלא, או שמא נכון למסור "גרסה רזה" וממוקדת שתמנע את הארכת המעצר אך לא תפליל אתכם שלא לצורך.

כיצד מתמודדים עם הלחץ הפסיכולוגי בחדר החקירות?

החוקרים מיומנים בשיטות פסיכולוגיות שנועדו לשבור את השתיקה. הם ישתמשו במשפטים כמו:

• "אם תדבר נעזור לך להשתחרר הביתה עוד היום".
• "השותף שלך כבר הפיל עליך הכל בחדר השני".
• "השתיקה שלך רק מוכיחה שאתה אשם".
• "השופט יכעס עליך שאתה לא משתף פעולה".

חשוב להבין שמדובר בטקטיקות חקירה לגיטימיות (ברוב המקרים) אך מניפולטיביות. לחוקר אין סמכות לשחרר אתכם "עוד היום" אם יש עילת מעצר רצינית, והוא בטח לא חבר שלכם. ההבטחה ש"יהיה בסדר אם תדבר" היא לעיתים קרובות המלכודת שמובילה לכתב אישום. מנגד, הבנה ששתיקה מוחלטת עלולה להשאיר אתכם במעצר ימים ארוכים מחייבת קבלת החלטה מושכלת ולא רגשית.

סיכום ביניים: הדילמה של העצור

הבחירה בין שתיקה לדיבור היא כמו הליכה על חבל דק מעל תהום. מצד אחד, דיבור עלול לספק למשטרה את הראיות שחסרות לה. מצד שני, שתיקה עלולה להיתפס כהתנהגות מפלילה, להאריך את המעצר ולפגוע באמינות העתידית בבית המשפט.

הנתונים מלמדים כי אחוז גבוה מהמעצרים בישראל מסתיימים ללא כתב אישום, אך התקופה שעד השחרור יכולה להיות טראומטית וארוכה אם לא מתנהלים נכון. הסוד טמון בניהול הסיכונים: לא שתיקה כברירת מחדל, ולא פטפטת מיותרת, אלא ניווט חכם המבוסס על ייעוץ משפטי בזמן אמת.

לסיכום, המסר העולה מהשטח ומהניסיון המקצועי של עורכי דין פליליים בכירים כמו אביב מזרחי הוא ברור: אל תהפכו את זכות השתיקה לדת. השתמשו בה ככלי, לא כמקלט אוטומטי. המחיר של שתיקה לא מחושבת עלול להיות ימים ארוכים ומיותרים מאחורי סורג ובריח, ימים שניתן היה למנוע לו הייתם מוסרים גרסה סדורה, הגיונית ומגובה בייעוץ משפטי מקצועי. המעצר הוא חוויה קשה מנשוא, אך התנהלות חכמה בתוך החדר הקטן בתחנת המשטרה היא זו שתקבע מתי ואיך תצאו משם.

טבלת השוואה: שתיקה לעומת מסירת גרסה

הדגשים המוצגים במאמר זה הינם מידע כללי בלבד ואינם מהווים ייעוץ משפטי פרטני. כל מקרה נבחן לגופו ובהתאם לנסיבותיו הייחודיות.