ניתוח גלאוקומה -  מתי הוא באמת נחוץ, אילו שיטות קיימות ומה חשוב לדעת לפני ההחלטה?

גלאוקומה היא אחת הסיבות המרכזיות לפגיעה בלתי הפיכה בראייה ברחבי העולם. מדובר בקבוצה של מחלות עיניים הפוגעות בעצב הראייה, לרוב בהקשר של לחץ תוך־עיני גבוה, אך לעיתים גם כאשר הלחץ נמצא בטווח הנחשב תקין. אחת הבעיות המשמעותיות במחלה היא שבשלבים הראשונים היא עלולה להתקדם ללא כאבים או תסמינים מורגשים, ולכן חלק מהמטופלים מגלים אותה רק לאחר שכבר נגרם נזק מסוים לעצב הראייה.

למרות שקיימים כיום טיפולים תרופתיים וטיפולי לייזר המסייעים בהפחתת הלחץ התוך־עיני, ישנם מצבים שבהם טיפולים אלו אינם מספיקים כדי למנוע את התקדמות המחלה. במקרים כאלה עשוי לעלות הצורך בביצוע ניתוח גלאוקומה.

אך מתי באמת מומלץ לשקול ניתוח? האם מדובר בפתרון שמתאים רק למחלה מתקדמת? אילו שיטות ניתוחיות קיימות, ומה אומרים המחקרים על יעילותן? הכרת האפשרויות יכולה לסייע למטופלים להבין את ההמלצה הרפואית ולקבל החלטה מושכלת יחד עם מומחה לגלאוקומה.

מתי ניתוח גלאוקומה הופך לאפשרות טיפולית מומלצת?

מטרת הטיפול בגלאוקומה היא להפחית את הלחץ התוך־עיני לרמה שתצמצם ככל האפשר את הסיכון להמשך פגיעה בעצב הראייה. מכיוון שנזק שכבר נגרם לעצב הראייה בדרך כלל אינו הפיך, קיימת חשיבות רבה לאיזון המחלה לאורך זמן.

בשלבים מסוימים ניתן להשיג איזון מתאים באמצעות טיפות עיניים או טיפול לייזר SLT, אך לא תמיד התגובה לטיפול מספקת. כאשר הלחץ נותר גבוה ביחס ליעד האישי שנקבע למטופל, כאשר בדיקות שדה הראייה מצביעות על התקדמות המחלה או כאשר ניכרת החמרה במצב עצב הראייה, עשוי להיות צורך לשקול התערבות ניתוחית.

חשוב להבין שההחלטה אינה מבוססת רק על מספר הלחץ הנמדד בעין. ישנם מטופלים שאצלם לחץ של 18 ממ"כ עשוי להיות מתאים, בעוד שאצל אחרים, במיוחד כאשר קיימת גלאוקומה מתקדמת, נדרשת הפחתה משמעותית יותר.

ההנחיות המקצועיות של NICE הבריטי ממליצות להציע ניתוח גלאוקומה במקרים של גלאוקומה ראשונית פתוחת זווית מתקדמת, בהתאם למצב המטופל ולשיקולים הרפואיים. ההנחיות מתייחסות גם לאפשרות ניתוחית כאשר קיים סיכון להמשך אובדן ראייה למרות טיפול תרופתי מתאים.

כלומר, ניתוח גלאוקומה אינו בהכרח מוצא אחרון. במקרים מסוימים הוא עשוי להיות חלק מתוכנית טיפול שנועדה להגן על הראייה לפני שנגרם נזק נוסף.

אילו סוגים של ניתוחי גלאוקומה קיימים כיום?

התפתחות רפואת העיניים מאפשרת כיום להתאים את סוג הניתוח למצב המחלה, לרמת הלחץ הרצויה ולמאפייני העין. קיימות מספר גישות ניתוחיות מרכזיות, הנבדלות זו מזו באופן שבו הן משפרות את ניקוז הנוזל התוך־עיני או מפחיתות את ייצורו.

ניתוח טרבקולקטומיה (Trabeculectomy) הוא אחד הניתוחים הוותיקים והמבוססים בתחום. במהלך הניתוח יוצרים מסלול ניקוז חדש המאפשר לנוזל התוך־עיני לצאת מהעין אל אזור שמתחת ללחמית, וכך להפחית את הלחץ. הניתוח עשוי להיות מתאים במיוחד כאשר יש צורך להגיע לערכי לחץ נמוכים.

אפשרות נוספת היא ניתוח להשתלת התקן ניקוז, המכונה לעיתים שתל או צינורית ניקוז לגלאוקומה. התקנים אלו מסייעים בהעברת הנוזל התוך־עיני למסלול ניקוז חלופי, וניתן להשתמש בהם במצבים שונים, לרבות במקרים מורכבים או לאחר ניתוחים קודמים.

בשנים האחרונות התרחב גם השימוש בניתוחים זעיר־פולשניים לגלאוקומה (MIGS). מדובר בקבוצה של טכניקות המיועדות להפחית את הלחץ התוך־עיני באמצעות התערבות כירורגית מוגבלת יחסית. חלק מההליכים מבוצעים דרך חתכים קטנים, ולעיתים ניתן לשלב אותם עם ניתוח קטרקט.

לניתוחים זעיר־פולשניים עשוי להיות פרופיל בטיחות נוח יותר בהשוואה לניתוחי סינון מסורתיים, אך בחלק מהמקרים יכולתם להפחית את הלחץ מוגבלת יותר. לכן הם אינם מחליפים בהכרח ניתוחים מסורתיים כאשר נדרשת הפחתת לחץ משמעותית במיוחד.

מה המחקרים מלמדים על הצלחת ניתוח גלאוקומה?

אחד המחקרים המשמעותיים בתחום הוא מחקר Primary Tube Versus Trabeculectomy, הידוע בשם PTVT, שפורסם בכתב העת Ophthalmology.

במחקר אקראי רב־מרכזי נבדקו 242 מטופלים עם גלאוקומה שלא הייתה מאוזנת באמצעות טיפול תרופתי, ושלא עברו בעבר ניתוח תוך־עיני עם חתך.

החוקרים השוו בין ניתוח טרבקולקטומיה לבין השתלת התקן ניקוז מסוג Baerveldt. לאחר חמש שנות מעקב נמצא כי ממוצע הלחץ התוך־עיני היה דומה בשתי הקבוצות: כ־13.0 ממ"כ לאחר טרבקולקטומיה לעומת כ־13.4 ממ"כ בקבוצת התקן הניקוז.

עם זאת, המטופלים שעברו טרבקולקטומיה נזקקו בממוצע לפחות תרופות להורדת הלחץ. לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בשיעור הכישלון הניתוחי בין שתי הקבוצות.

המחקר מדגים נקודה חשובה: קיימות מספר אפשרויות יעילות להפחתת הלחץ התוך־עיני, אך לכל שיטה יתרונות, מגבלות וסיכונים שונים.

גם סקירה מקצועית שפורסמה בשנת 2025 בכתב העת Ophthalmology מדגישה את ההבדלים בין ניתוחים מסורתיים לבין ניתוחים זעיר־פולשניים. לפי הסקירה, ניתוחי MIGS עשויים להציע פרופיל בטיחות משופר במטופלים מתאימים, אך לרוב אינם משיגים את אותה עוצמת הפחתת לחץ של חלק מהניתוחים המסורתיים.

מכאן שהצלחת הטיפול אינה נמדדת רק בשאלה אם הניתוח הוריד את הלחץ, אלא גם בשאלה האם הושג יעד הלחץ המתאים למטופל, האם המחלה נשארה יציבה ומהם הסיכונים והטיפולים הנוספים הנדרשים.

האם ניתוח גלאוקומה יכול להחזיר ראייה שכבר נפגעה?

זוהי אחת השאלות החשובות ביותר שמטופלים צריכים להבין לפני קבלת החלטה.

בניגוד לניתוח קטרקט, שמטרתו להסיר עדשה עכורה ולשפר את מעבר האור אל הרשתית, ניתוח גלאוקומה נועד בעיקר לשמר את הראייה הקיימת.

כאשר סיבי עצב הראייה נפגעים כתוצאה מהמחלה, לא ניתן בדרך כלל לשקם את הנזק באמצעות ניתוח. לכן, גם ניתוח מוצלח שמביא להפחתה משמעותית בלחץ אינו מבטיח שיפור בחדות הראייה או בשדה הראייה שכבר נפגע.

המטרה המרכזית היא להאט או למנוע ככל האפשר את המשך התקדמות המחלה.

עובדה זו מדגישה את החשיבות של אבחון מוקדם ומעקב רציף. ככל שמזהים בזמן שהמחלה אינה מאוזנת, כך ניתן לשקול שינוי בטיפול לפני שמתרחשת פגיעה נוספת.

מהם הסיכונים ומה צפוי לאחר ניתוח גלאוקומה?

כמו בכל הליך כירורגי, גם בניתוחי גלאוקומה קיימים סיכונים אפשריים. סוג הסיבוכים ושכיחותם משתנים בהתאם לטכניקה הניתוחית ולמצב העין.

בין הסיבוכים האפשריים ניתן למנות ירידה זמנית בראייה, דלקת, דימום, לחץ תוך־עיני נמוך מדי או גבוה מדי, הצטלקות של אזור הניקוז וזיהום. בחלק מהניתוחים קיימים גם סיכונים ארוכי טווח הקשורים למסלול הניקוז שנוצר.

לאחר הניתוח נדרש בדרך כלל שימוש בטיפות עיניים בהתאם להוראות הרופא, לצד ביקורות מעקב שמטרתן לוודא שהלחץ התוך־עיני נמצא בטווח הרצוי ושאזור הניתוח מחלים כראוי.

תקופת ההחלמה משתנה בין סוגי הניתוחים. לאחר חלק מההליכים הזעיר־פולשניים ההתאוששות עשויה להיות קצרה יחסית, בעוד שלאחר ניתוחי סינון מסורתיים עשוי להידרש מעקב אינטנסיבי יותר במשך מספר שבועות ולעיתים גם התאמות בטיפול.

בכל מקרה, הופעת כאב משמעותי, ירידה פתאומית בראייה, אודם חריג או הפרשה מהעין מחייבת פנייה רפואית דחופה.

כיצד בוחרים את סוג הניתוח המתאים?

בחירת הניתוח היא החלטה רפואית אישית המבוססת על שילוב של מספר גורמים: סוג הגלאוקומה, חומרת הפגיעה בעצב הראייה, ערכי הלחץ התוך־עיני, טיפולים קודמים, גיל המטופל, מצב הקרנית והעדשה ומחלות עיניים נוספות.

למשל, אצל מטופל עם גלאוקומה קלה עד בינונית וקטרקט משמעותי, ניתן במקרים מתאימים לשקול שילוב של ניתוח קטרקט עם הליך זעיר־פולשני להפחתת הלחץ.

לעומת זאת, אצל מטופל עם גלאוקומה מתקדמת מאוד, כאשר יש צורך להגיע ללחץ תוך־עיני נמוך במיוחד, ייתכן שניתוח סינון מסורתי יהיה מתאים יותר.

חשוב לבחור מנתח גלאוקומה בעל ניסיון, המכיר את מגוון האפשרויות הניתוחיות ומסוגל להסביר בצורה ברורה את היתרונות, הסיכונים והתוצאה הצפויה בכל שיטה.

החלטה נכונה אינה מבוססת על בחירת הניתוח החדשני ביותר, אלא על התאמת ההליך לצרכים הרפואיים של המטופל.

שאלות ותשובות נפוצות על ניתוח גלאוקומה

מתי חייבים לעבור ניתוח גלאוקומה?

לא כל מטופל עם גלאוקומה זקוק לניתוח. ניתוח נשקל כאשר קיים סיכון להמשך פגיעה בראייה, כאשר הלחץ התוך־עיני אינו מאוזן מספיק או כאשר הטיפול הקיים אינו מתאים. בגלאוקומה מתקדמת ניתן לעיתים להמליץ על ניתוח כבר בשלב מוקדם של תוכנית הטיפול.

האם ניתוח גלאוקומה מסוכן?

לכל ניתוח קיימים סיכונים, אך ניתוחי גלאוקומה הם הליכים מבוססים הנמצאים בשימוש רפואי נרחב. רמת הסיכון תלויה בסוג הניתוח, במצב העין ובמחלות הרקע. חשוב לקבל הסבר מפורט מהמנתח לפני ההליך.

כמה זמן נמשך ניתוח גלאוקומה?

משך הניתוח משתנה בהתאם לטכניקה. חלק מההליכים הזעיר־פולשניים נמשכים זמן קצר יחסית, בעוד שניתוחים מורכבים עשויים להימשך זמן רב יותר. יש להביא בחשבון גם את זמן ההכנה וההתאוששות.

האם אפשר להפסיק להשתמש בטיפות לאחר ניתוח גלאוקומה?

בחלק מהמקרים ניתן להפחית את מספר הטיפות או להפסיקן, אך הדבר אינו מובטח. ישנם מטופלים שימשיכו להזדקק לטיפול תרופתי גם לאחר ניתוח מוצלח. אין להפסיק או לשנות טיפול ללא הוראה מפורשת של הרופא.

האם ניתוח גלאוקומה משפר את הראייה?

מטרת הניתוח היא להפחית את הלחץ התוך־עיני ולצמצם את הסיכון להמשך נזק לעצב הראייה. הוא אינו משקם בדרך כלל נזק שכבר נגרם. כאשר מבוצע במקביל גם ניתוח קטרקט, ייתכן שיפור בראייה בזכות הסרת הקטרקט.

האם ניתן לעבור ניתוח גלאוקומה יותר מפעם אחת?

כן. במקרים שבהם הניתוח הראשון אינו משיג את יעד הלחץ או שהשפעתו פוחתת עם הזמן, ניתן לעיתים לשקול טיפול נוסף או ניתוח חוזר, בהתאם למצב העין ולניתוחים שבוצעו בעבר.

האם ניתוחי MIGS מתאימים לכל חולי הגלאוקומה?

לא. ניתוחים זעיר־פולשניים מתאימים לחלק מהמטופלים, במיוחד במקרים מסוימים של גלאוקומה קלה עד בינונית. כאשר המחלה מתקדמת ונדרשת הפחתת לחץ משמעותית, ייתכן שיהיה צורך בניתוח אחר.

האם עדיין צריך לבצע בדיקות גלאוקומה לאחר הניתוח?

בהחלט. גם לאחר ניתוח מוצלח חשוב להמשיך בבדיקות לחץ תוך־עיני, OCT ושדה ראייה בהתאם להנחיות הרופא. המעקב נועד לוודא שהמחלה יציבה ושהטיפול ממשיך להשיג את מטרתו.

לסיכום: ניתוח גלאוקומה הוא החלטה שמטרתה לשמור על הראייה לאורך זמן

ניתוח גלאוקומה הוא אפשרות טיפולית חשובה עבור מטופלים שבהם נדרשת הפחתה נוספת של הלחץ התוך־עיני כדי לצמצם את הסיכון להמשך פגיעה בעצב הראייה.

ההתפתחויות בתחום מאפשרות כיום לבחור בין מספר גישות ניתוחיות, החל מניתוחי סינון מסורתיים ועד להליכים זעיר־פולשניים. עם זאת, לא קיימת שיטה אחת המתאימה לכל המטופלים, והצלחת הטיפול תלויה בהתאמה מדויקת של ההליך למצב המחלה.

ד"ר כפיר טל, רופא עיניים ומנתח בעל ניסיון בתחום הגלאוקומה והקטרקט, עוסק באבחון ובטיפול במחלות אלו, לרבות ניתוחים מסורתיים וגישות ניתוחיות מתקדמות במקרים המתאימים. מטופלים המעוניינים להבין מתי כדאי לשקול ניתוח ומהן האפשרויות הקיימות יכולים לקבל מידע נוסף באתרו ולפנות לייעוץ מקצועי לצורך הערכה והתאמת טיפול.