יהי זכרו ברוך:

תושבי אשקלון ובני נוער חלקו לו כבוד אחרון כשעמדו עם דגלי ישראל בדרך המובילה לבית העלמין.

ראש העירייה, תומר גלאם, ספד לו:

"אבל ויגון נפלו על העיר אשקלון בפעם השנייה בתוך מספר ימים.
בסמיכות מצמררת, אסון רודף אסון, שם רודף שם.
את הכביש המוביל לבית העלמין שוב ממלאים דגלי ישראל,
והחלקה הצבאית בבית העלמין שוב מתמלאת במשפחה, חברים, מכרים,
שבאו להיפרד מבן העיר, רב סמל במילואים ניתאי מטודי זכרו לברכה, וללוות אותו בדרכו האחרונה,
בדרכו לגן עדן, למקום שבו שוכנים מאות גיבורות וגיבורים שלנו,
יפים, טהורים וצעירים, שמסרו את נפשם, שקפצו ראשונים אל תוך האש ושהקריבו את חייהם
למען המולדת, למען ארץ ישראל, למען העיר אשקלון, למען הבית.
טובי בנינו ובנותינו שהיו ואינם.

"ניתאי הוא אחד מהם,
ילד מופלא, מוכשר, חכם וטוב לב שגדל להיות בוגר מעורר השראה, דמות למופת ולחיקוי, מלח הארץ.
ברגע שניתאי שמע על המלחמה הוא קטע את הטיול הגדול וחזר לארץ.
הצטרף לשורות הצבא ונלחם,
נילחם עד טיפת דמו האחרונה.
והוא רק בן 23. צעיר לנצח.
ברגע אחד ארור, הכול נעצר.
קולו נדם, חיוכו קפא, החלומות התפוגגו ונמגו, החיים נגדעו,
אך את המורשת שהותיר אחריו ניתאי אף אחד לא יוכל לקחת.
מורשת של אהבת המולדת, כבוד האדם, נתינה ועשיית הטוב.
האור שהפיץ בחייו הקצרים, ימשיך להאיר ולזרוח ככוכב מנצנץ, כמגדלור רם ונישא למרחקים ולדורות רבים.

"לרה וליאור היקרים,
האחות והאח, החברים לנשק, בני משפחה וחברים,
אנחנו עומדים כאן לצידכם מעל חלקת העפר הטריה
ומרכינים את ראשנו על אובדכנם הגדול,
על החור העצום שנפער בליבכם ובחייכם
על המחיר הכבד מנשוא שאתם משלמים במלחמה הארורה שנכפתה עלינו,
מאז השבעה באוקטובר אנחנו נלחמים על עצם קיומנו, על עתידנו ועל זכותנו לחיות את חיינו בשלום, בשקט ובביטחון בארצנו, ארץ ציון וירושלים.

"משפחת מטודי,
הקרבתם את היקר לכם מכול, את בנכם יקירכם
ועלינו, כל אחת ואחד מאיתנו, להיות ראויים לקורבנכם
להיות ראויים ללוחמות וללוחמים שחירפו את חייהם למעננו.
בזכותם אנחנו כאן ולמענם נמשיך לשאת את לפיד הזיכרון, את לפיד התקווה, את לפיד הניצחון,
"הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", יחד, באחדות, באחווה וברעות.

"ניתאי היקר, העיר אשקלון כולה מצדיעה לך.
נח על משכבך בשלום, גיבור.
יהי זכרך ברוך ומנוחתך עדן."