כיצד נסביר את המצב הביטחוני לילדים?
11.05.23 / 12:09
אזעקות, טילים, פיצוצים, חדשות ותמונות של הרס: כל אלה עלולים בוודאי לגרום לתחושה כללית של פחד וחוסר ביטחון אצל הילדים ולא פחות אצלנו המבוגרים, אשר חווים את המצוקה באופן ממשי. כיצד נכון להסביר לילדים בגילאים השונים על המצב, וממה עדיף להימנע?
תינוקות עד גיל שנתיים
בגילאים אלה לתינוקות חסרה היכולת לבטא במילים את תחושת הפחד לכן הם עלולים לעיתים להגיב באופן שיתבטא בבכי, עצבנות והצמדות מוגברת להורים. חשוב להבין שבגיל זה התינוק לא מפחד מהאזעקה או מהטילים אלא מגיב בהתאם לאופן שבו הוא תופס את הסביבה ואת רגשות האחרים המשמעותיים בחייו (הורים, אחים, הדמות המטפלת). לכן חשוב לשמור על השגרה ככל שניתן. בעת אזעקה ושהייה במרחב המוגן, לשחק, לשיר ולהפעיל אותו באופן דומה לזה שנעשה בשגרה.
גילאי 3-6
לילדים בגיל זה יש יכולת להגיב באופן מילולי למצבי לחץ, אך הם עדיין מתקשים להבין את המצב מבחינה קוגניטיבית ורגשית, לכן ילדים בגיל זה רגישים ביותר לתגובות הסביבה ועלולים להגיב באופן שיתבטא ברגרסיה, פספוס צרכים, פחד לישון לבד, פגיעה בתאבון והצמדות מוגברת להורים.
מכאן שחשוב לתת להם מידע והסבר באופן המתאים לגילם ולעודד אותם לבטא את רגשותיהם דרך ציור, סיפורים ודמיון. הרעיון הוא לשמור על איזון שיאפשר מצד אחד לענות על שאלותיהם של הילדים, לא לשקר להם ולשתף אותם במתרחש, ומצד שני לא להעמיס אותם באינפורמציה שעלולה להוביל להצפה רגשית. רצוי להשתמש במושגים ותיאורים מרגיעים המייצרים תחושה של חוזק כמו: ממ"ד, כיפת ברזל, חיילים ששומרים עלינו ועוד. כמו כן, חשוב להקפיד על סדר יום קבוע ושיגרתי ככל הניתן ולשלב בתוכו ( גם בממ"ד) פעולות כמו: הקראת ספרים, משחקי קופסא. הפרחת בועות סבון היא פעילות מרגיעה: דורשת נשימה איטית, עדינה ומוסדרת המאפשרת גם להרגיע את הגוף.
גילאי 7-12
בגיל זה ילדים מסוגלים להבין את המשמעות של האירוע הביטחוני. הם מכירים במושגים כמו הרס, מוות או פציעה. יחד עם זאת לעיתים חסרה הבשלות הרגשית להתמודדות עם מצב הלחץ.
הפחדים שלהם הופכים לקונקרטיים וריאליים יותר ויותר . הם תופסים את המצב כמסוכן ומבינים את המשמעות של השהייה במרחב מוגן. חלק מהילדים יכולים להתנהג באופן שמבטא הדחקה של מצב הלחץ על ידי כך שאינם מגלים כל התעניינות במצב וחלקם עשויים לגלות צורך במעורבות יתר על ידי שאילת שאלות ממשיות על פרטי האירוע. כמו כן, יתכנו שינויים התנהגותיים כמו: רגרסיה, כאבי בטן וראש, הימנעות מפעילות מחוץ לבית, רגזנות, וחוסר יכולת להירדם לבד. גם בגילאים אלה נדרשות מההורה יכולות תיווך וסבלנות וכן הקפדה על סדר יום קבוע ככל הניתן.
בגילאים אלה כדאי מאד לנסות לשדר מסרים אופטימיים ובהחלט אפשר להסביר מי תוקף את מי ולמה. בהקשר זה מומלץ לחשוף את הילדים לאמצעי ההגנה ששומרים עלינו ולהשתמש במושגים כמו: צבא חזק, כיפת ברזל, חדרים ממוגנים וכן לומר שאנו סומכים על הצבא ועל המדינה שלנו. כמו כן , יש לספק להם הוראות ברורות להתנהגות בטוחה בימים אלו.
מה לא לעשות?
יש להימנע מחשיפת הילד למידע חזותי כמו חדשות בטלוויזיה שהן מידע ישיר שלא עובר עיבוד או עידון.
אם הילד לא מודע למה שקרה ולא שואל מיוזמתו (בעיקר בגילאים הצעירים) - אין צורך להסביר או להתייחס באופן יזום.
כדאי להקפיד מאד לא להתלהם ולא לשדר בעצמנו מסרים של תוקפנות - הילדים מפנימים את המסרים האלו ועלולים בעצמם להגביר את התוקפנות שלהם.
חשוב לזכור שהורים לחוצים וחרדים מעלים את רמת הלחץ אצל ילדיהם. חשוב מאוד להורה עצמו, למצוא מה מרגיע אותו ומוריד את סף החרדה שלו מכיוון שהילד ער ומגיב להרגשה שלנו יותר מלמלים שאנחנו אומרים. כשההורה רגוע, הילד רגוע ולכן כדאי להיות רגועים באמת. הורה שמזהה אצלו חרדה מוטב שירגיע את עצמו, ינשום עמוק ויחשוב על מה ואיך הוא מעוניין לתווך לילד את המצב. במקרים בהם ההורה לא מצליח לווסת את החרדה שלו עצמו, כדאי שההורה החרד יהיה פחות דומיננטי יותר בסביבת הילדים בימים אלה, וההורה השני ימלא את החסר.
כמו כן, הורים שמזהים אצלם או אצל הילד תגובות קיצוניות בתדירות גבוהה אשר אינן חולפות כמו: חוסר שקט, קשיי הירדמות, סיוטים, שינויים בולטים בתיאבון, נדרשים לפנות לייעוץ מקצועי.
הכותבת תהילה לוי, מדריכת הורים ופסיכותרפסטית cbt
