מכילים את הכאב:

ניל לומד בכיתה א', תלמיד עם לב רחב ונשמה סקרנית. הוא היה מאוד קרוב לסבו, בני גניש, דמות משמעותית בחייו.
סבא בני היה עבור ניל מקור של חוכמה ואהבה, והם נהגו לבלות זמן רב יחד בטיולים משפחתיים, בשיחות.
אבל ב-7 באוקטובר הכל השתנה. סבא בני נרצח באכזריות על ידי מחבלי חמאס בזיקים, והעולם של ניל התרסק לרסיסים. הכאב היה עצום והאובדן בלתי נתפס.

מאז אותו יום, ניל התקשה להתמודד עם המציאות החדשה. כל דבר הזכיר לו את סבו האהוב, וכל בוקר התחיל בעצב בלתי פוסק. הוא הרגיש ריקנות בלב ונאבק למצוא נחמה. בבית הספר העצב שלו היה מורגש.

לאחר יום הזיכרון, יום שהיה קשה כל כך לניל, מנהל בית הספר, אייל חסאן, הפתיע את ניל במעשה מרגש. הוא הזמין אותו לחדרו והעניק לניל תמונה גדולה של סבו, מחייך באהבה. התמונה הייתה תזכורת מוחשית לרגעים הטובים ולזיכרונות היפים של סבא בני.
עוד הבטיח המנהל אייל חסאן לניל שהם ינציחו את זכרו של סבא בני בבית הספר. המילים הללו נגעו עמוק בליבו של ניל. הוא הרגיש שמישהו מבין את כאבו ומשתף ברצון לשמר את זכרו של סבו.

ניל החל למצוא כוח בתמונה ובמילים של המנהל. הוא הבין שסבא בני לא באמת נעלם – הזיכרונות והאהבה שהם חלקו ממשיכים לחיות בו.
ניל התחיל לשתף את חבריו בסיפורים על סבו, לספר על הדברים שהוא למד ממנו, ועל הרגעים המאושרים שהם חלקו.
בעיריית אשקלון נטעו בחג ט"ו בשבט האחרון חורשת נופלים, בו נטעו עץ לזכרו של בני גניש ז"ל. העץ הפך לסמל של תקווה, צמיחה והמשכיות.
ניל היה גאה לראות את המורשת של סבו חיה ומזכירה לכולם את החשיבות של אהבה, משפחה וזיכרון.

הנהלת בית יחזקאל הוכיחה כי חינוך זה לא רק שיעור חשבון ועברית, אלא גם הכלה והעצמה. אייל חסאן אמר השבוע: "ניל מאוד מתגעגע לסבא, בכל בוקר מזכיר אותו, כל כך עצוב לראות את הקשר המיוחד הזה של נכד לסב שנקטע פתאום."

בינתיים, ניל לומד להתמודד עם הכאב ולמצוא בו כוחות חדשים. הוא הבין שהאובדן הוא חלק מהחיים, אבל האהבה והזיכרונות יכולים להמשיך ולחיות בתוכנו. בעזרת התמיכה של חבריו ומשפחתו, ניל הצליח למצוא תקווה ולהמשיך הלאה, בידיעה שסבא בני תמיד יהיה איתו בלב.