פרשת בא

"וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ"

בספר "עלינו לשבח" מובא סיפור נורא, הממחיש באופן ממשי שכל מה שעושה הקב"ה הוא לטובה, גם אם ברגע הראשון נראה לנו שלא כך..
הרב יפה סיפר מעשה שארע אתו בתקופת השואה: ''אחי ואני הצטרפנו בימי השואה הנוראה לחבורת פרטיזנים, שכולם היו גויים. כידוע, לכל קבוצה של פרטיזנים היה 'צופה' מיוחד, שישב בנקודת תצפית גבוהה, כד להזהיר את כולם מהגרמנים.
יום אחד קיבלנו התראה בהולה, שקבוצת חיילים גרמנים מתקרבים לחלקת היער בו אנו מסתתרים. מיד כל הקבוצה זזה ממקומה, וברחה לקצה השני של יער העבות.
גם אני ואחי היינו בין הבורחים. אולם, לאחר שהגענו לחניה החדשה, התברר לנו שמרוב בהלה שכחנו את התפילין שלנו במקום המחבוא הקודם.
התלבטנו מאוד מה לעשות. מצד אחד סביר להניח שהגרמנים כבר הגיעו למקום ההוא.. אך מצד שני כיון שאנחנו היהודים היחידים בקבוצת הפרטיזנים, לא נוכל לקיים את מצות התפילין תקופה ארוכה...
ההתלבטויות לא ארכו זמן רב...החלטנו שאנו חוזרים להביא את התפילין...!
לפני שיצאנו עמדנו ויישרנו מבטינו כלפי שמים, ואמרנו: 'ריבונו של עולם, אנחנו הולכים למסור את נפשנו למען קיום מצוותיך, אנא שמור עלינו, שלא ניזוֹק ולא ניפגע!'.
הגויים, ששמענו על תוכניתנו, היו המומים, והזהירו אותנו שזאת ממש התאבדות...
לא שמענו להם ויצאנו לדרך, כשאנו צועדים בשבילי היער בחשאי. לאחר שעות הגענו למחבוא הקודם. מיד מצאנו את התפילין בדיוק במקום שבו השארנו אותם. הנאצים הארורים, למרבה הפלא, לא נראו כלל באזור.
לאחר מנוחה קצרה, ותפילת מנחה, מיהרנו לשוב לחברי הקבוצה. לתדהמתנו, מצאנו את כולם שחוטים! בפסק הזמן שבו נעדרנו, גילו הנאצים את מקום מסתורם, הפתיעו אותם והרגו את כולם...
רק עתה התברר לנו, שהתקיים בנו הפסוק (בראשית נ', כ'): "ְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם...(לְ)רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹובָה".

על מצות התפילין כותב השל"ה הקדוש: "וסוד תפילין עמוק מי ימצאנו, אבל אכתוב מעט מזעיר...דע שצריך לנהוג בהן קדושה גדולה, לפי שיש בהן סוד המרכבה הקדושה...".
וכתב רשב"י, שעל התפילין נאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". לכן, כל המניח תפילין – שכינה שורה עליו...

כאשר נתבונן בדברי רשב"י והשל"ה, נשכיל להבין שכמו שתכלית בנית בית המקדש היתה לשם השראת השכינה בישראל (כמו שכתוב: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"), כך, כאשר מניח איש ישראל תפילין, הוא נעשה מרכבה להיות בבחינת בית המקדש להשראת השכינה עליו.

ראוי להביא גם את דברי ה"משך חכמה" , שכתב: חייב אדם למשמש בתפילין כל זמן שהן עליו, שלא יסיח דעתו מהן אפילו רגע אחד, שקדושתן של התפילין גדולה מקדושת הציץ שהיה על מצחו של הכהן הגדול!!  
לפי שהציץ אין בו, אלא שם הוי"ה אחד, ואילו בתפילין של ראש ויד יש 42 שמות הוי"ה.

על כן, אדם המניח תפילין זוכה להארה גדולה, שכינה שורה עליו, ואימתו מוטלת על הבריות. כפי שדרשו בגמרא (ברכות ו'): "'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' (דברים כח', י'), רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין...".

לסיום  צריך לדעת, שכל מי שמניח תפילין זוכה להשראת השכינה עליו, והקב"ה פונה ושועה לתפילתו.  
( תְפִלִּין אותיות תֵּפֶן לִי – לרמוז, שהוא יתברך פונה אליו).
וכן, הוא גם זוכה לקרב את הגאולה, כפי שרמז הכתוב: "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה". נַפְתָּלִי אותיות תְפִלִּין, אַיָּלָה אותיות אֵלִיָּה, שְׁלֻחָה, מקרב את אליהו הנביא, שעליו נאמר: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא...". במהרה בימינו אמן!
 
"אִלְמַלֵי מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן - מִיָּד נִגְאָלִים" (שבת קיח')
"בני ציון" bnei-zion.com