פרשת קרח
מנהל אתר אשקלונים
25.06.17 / 14:06
ממתק לפרשת 'קרח'
"פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן" (אמרו חז"ל בגמרא סנהדרין : אל תקרא *מָדוֹן,* אלא *מאה דינים*. מכאן, שהממלא פיו מים(=שותק) בראשית המריבה, מבטל מעליו *מאה דינים*).
רבי ירוחם הלוי היה המשגיח הרוחני של ישיבת מיר בליטא. אולם, בראשית דרכו היה רבי ירוחם המנהל הרוחני בישיבת ראדין, הישיבה של ה"חפץ חיים".
והנה, בזמן שהיה בראדין בגודל קדושתו התחילו להתקבץ סביבו תלמידים, והיו כאלו שלא ראו זאת בעין יפה, ומעניין פשוט זה נוצרה מחלוקת בישיבה בראדין.
רבי ירוחם לא ניסה לישר את ההידורים, אלא מיד קם והתפטר מתפקידו, למרות הקושי שבדבר. הוא פשוט עזב את משרתו כדי לבטל מחלוקת. לאחר זמן מה, התמנה למשגיח הרוחני בישיבת מיר, היא הישיבה היחידה שנצלה בימי השואה בניסים גלויים.
ראוי לציין, שבזמן מלחמת העולם השניה (לאחר שכבר נפטר ר' ירוחם), ראו מנהיגי הישיבה אותות ומופתים בנס ההצלה של ישיבה מיר, וכל זאת על ידי רבי ירוחם, שבא בחלום למשגיח הישיבה דאז, רבי יחזקאל לוינשטיין, ואמר לו לאיזה מקום ללכת, והיכן מקום ההצלה. ואמרו גדולי הדור של אז, שאת הכוח הזה בשמים, לפעול להצלת עולם התורה היחיד שנשאר באירופה, זכה רבי ירוחם על ידי הוויתור על כבודו ומעמדו ותלמידיו, כדי להרבות שלום, ולקטוע את המחלוקת עם תחילתה.
על אדם כזה אומר שלמה המלך: "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ". דהיינו, "פוטר מים", כמו "פוטר"(=פתח קטן) בסכר – כך "ראשית מדון".
כלומר, די בפתח קטן כדי להצית מדון/אש גדולה של מריבה. לכן, "וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ" – ברח משם במהירות.
(והדבר משול לסכר של מים. כל עוד הסכר שלם וללא סדק, המים לא יפרצו החוצה. אולם, אם יפתח אפילו סדק או חור קטן, יטפטפו המים דרכו, ולאט לאט החור יתרחב, ולבסוף ייפרץ כל הסכר, ישטוף ויגרוף אחריו כל מה שבנמצא.
כך הדבר במריבה: כאשר מתחילה מריבה נוצר סדק קטן ביחסים, ומכאן הפה נפתח, השנאה גוברת, ואש גדולה מתלקחת. ועל כך מזהיר שלמה המלך: "וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ" – לפני שהריב יפרוץ למימדים עצומים, תעזוב את הזירה ותברח...
על כן אמרו חז"ל (סוף עוקצין): "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום, שנאמר: 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'". שכן, בלי שלום אין שום תועלת להוריד שפע של ברכה לאדם. שהרי אין לו כלי שיוכל להחזיק את השפע היורד. (והביא הרה"ק השר שלום מבעלזא רמז על כך שהשלום הא *מקור הברכה* מהכתוב (בראשית מט' כ'): "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶך." הנה *מֵ*אָשֵׁר *שְׁ*מֵנָה *לַ*חְמוֹ *וְ*הוּא – ראשי תיבות *שלום*. כלומר, הרוצה ש"ישמן לחמו"(=תגדל פרנסתו) – ירדוף אחר השלום).
ראוי להביא את דברי המדרש (ויק"ר ט', טז'): גדול השלום, שבכל המסעות של ישראל במדבר כתוב *"ויסעו...ויחנו"* – נוסעים *במחלוקת* וחונים *במחלוקת*. כיון שבאו לפני הר סיני, נעשו כולם אגודה אחת, וזהו שכתוב: "ויחן שם ישראל". "ויחנו" לא כתוב, אלא *ויחן* בלשון יחיד – באחדות גמורה, *כאיש אחד בלב אחד*. ועל ידי כך זכו לקבל את התורה הקדושה.
לסיום, צריך לזכור היטב, שהגאולה העתידה תבוא בזכות *השלום והאחדות* בישראל, כפי שכתוב: "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ ...כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ...וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".
הנה, הקב"ה אומר לרחל ש"יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ...וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם". אך, מה הכוונה באומרו "כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ"? ועל איזו פעולה של רחל יתקיים "וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם"?
אלא אמרו חז"ל, שהיתה רחל שותקת כאשר שלח לה יעקב מתנות, ולבן אביה לא נתנם לה, אלא היה מעביר ונותן את המתנות ללאה.
וכן, כאשר שתקה רחל בליל כלולותיה כשהחליף לבן אביה אותה בלאה.
וכן, כאשר נתנה רחל את סימנים לאחותה לאה כדי שלא תתבייש.
על הפעולות האלה – על אשר מנעה מחלוקות ובזיונות – אומר הקב"ה – "יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ...וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם". במהרה בימינו!
שלום לכל בית ישראל! "בני ציון" bnei-zion.com
