איך העיר מתמודדת עם המעבר לרכבים חשמליים
16.04.25 / 11:01
המעבר לרכבים חשמליים הוא לא רק שינוי טכנולוגי — זו מהפכה תחבורתית, סביבתית ואורבנית. ככל שתשתית הערים נדרשת להתאים עצמה לרכב החשמלי, עולה השאלה: האם הערים בישראל באמת מוכנות לכך?
אחת השאלות הראשונות שמעסיקות את תושבי הערים נוגעת לעמדות הטעינה. בניגוד לבעלי בתים פרטיים שיכולים להקים עמדת טעינה פרטית יחסית בקלות, תושבי בנייני מגורים מתקשים למצוא פתרון קבוע. כדי להבין את ההתאמה הכלכלית והטכנית, ניתן לבדוק את עלות התקנת עמדת טעינה ולהשוות בין האפשרויות הקיימות בשוק. הרשויות מצידן נדרשות לפעול בצורה יזומה כדי לפרוס עמדות ציבוריות ולהקל על ההתניידות בערים צפופות.
תשתיות בטעינה — ממש ברמה עירונית
הערים בישראל מתחילות להבין שעליהן לקחת חלק פעיל בהובלת השינוי. בעיריות רבות מוקמות בימים אלו מחלקות ייעודיות לתחבורה חכמה וירוקה, שמטרתן לייעץ, לאשר פרויקטים ולהכניס תשתיות חדשות לרחובות הקיימים.
לדוגמה, בתל אביב ובחיפה כבר קיימות מאות עמדות טעינה ציבוריות. עם זאת, מדובר לרוב בעמדות איטיות או חצי-מהירות שהעומס בהן גובר מדי יום. חלק מהפתרונות כוללים שילוב עמדות טעינה מהירות ליד מרכזים מסחריים וחניוני "חנה וסע".
בנוסף, עלויות ההתקנה, פיצול הרישיונות והזמן הדרוש בכל עיר מפרידים אזורים שונים זה מזה. רשויות מקומיות רבות מתמודדות עם מחסור בכוח אדם ובמומחיות טכנית, מה שמעכב פרויקטים של תשתית קריטיים.
אתגר המרחב הציבורי בבניינים משותפים
באזורים שבהם שיעור הרכבים החשמליים גדל במהירות, כמו מרכז תל אביב, רמת גן וגבעתיים, הדיירים מתקשים להתקין עמדת טעינה בבניין. חוק המקרקעין והתקנות של רשות החשמל עדיין לא מייצרים תשתית רגולטורית שמאפשרת לכל דייר להטעין בביטחון.
- הסכמה של ועד הבית נדרשת אך לא תמיד מתקבלת
- עלות שדרוג מערכת החשמל בבניין לעיתים גבוהה מאוד
- חשש מיצירת "קניין פרטי" בשטח ציבורי משותף
המצב הזה יוצר פער בין הדרישה ובין היכולת לספק מענה אמיתי, ודווקא באזורים עם ביקוש גובר, כמו בערים הצפופות, הפתרונות מתעכבים. יש צורך דחוף להתאים את ההוראות לרמת הדיוק שנדרשת כיום בשטח.
היבטים סביבתיים ומדיניות עירונית
כחלק מתוכנית להפחתת פליטת גזי חממה, המדינה הציבה יעד של מעבר מלא לרכבים חשמליים עד שנת 2030. אך רק 5% מהרכבים החדשים בישראל בסוף 2023 היו חשמליים — כך לפי נתוני הלמ"ס.
עיריות שרואות את עצמן שחקניות סביבתיות מובילות החלו לעודד מעבר לרכב חשמלי באמצעות חניה חינם, עמדות ייעודיות או שילוב ברכבים עירוניים. עם זאת, המדיניות הזאת אינה אחידה ומובילה לפערים בין ערים שכן השקיעו בתשתיות לבין אחרות שטרם החלו.
- בירושלים הוצעה תוכנית פיילוט להתקנת עמדות טעינה חכמות בתוך שכונות מגורים
- בראשון לציון הוקצו מקומות חניה "ירוקים" שמיועדים רק לרכב חשמלי
- בבאר שבע נערך מיפוי גדול לזיהוי אזורי ביקוש פוטנציאליים לעמדות טעינה
תחבורה שיתופית כרכב חילוץ עירוני
בשנים האחרונות אנחנו רואים צמיחה גדולה של רכבים חשמליים שיתופיים. עיריות משתפות פעולה עם חברות פרטיות כדי לספק שירותים כמו CAR2GO, City Transformer ודומיהם, המשתרעים לאורכה של העיר ומייתרים עבור רבים את הרכב הפרטי.
היתרון באופציה הזאת הוא שעל אף הקשיים בהקמת תשתיות אישיות, ניתן להנגיש פתרון כולל ללא השקעה פרטית. עם שילוב נכון של מערכות ניהול חכמות ותחנות טעינה מתמחות, הרכב החשמלי השיתופי הופך לכלי זמין, ירוק וזול בעיר.
ומה בעתיד הקרוב?
במבט קדימה, נוכחות תשתיות לוגיסטיות בערים, חוקי רגולציה זמינים וגמישות עירונית יהוו את הבסיס המרכזי להצלחת המעבר. צריך לזכור שמדובר באתגר מורכב — תחבורה, תשתית, רגולציה ותרבות צריכה משתלבים כאן יחד.
בעבודה מול הרשויות למדנו שקידום רכבים חשמליים הוא לא רק עניין של עמדות טעינה — אלא שינוי תפיסתי כולל. שינוי כזה חייב לכלול גם חינוך ציבורי, מימון ממשלתי והשקעה חכמה בטכנולוגיה.
רבים מצפים שהמדינה תוריד את מחירי הרכב החשמלי ותעניק תמריצים, אך לא פחות חשוב הוא שהעיריות יכינו את הקרקע התשתיתית — ולהכין תרתי משמע, כי טמינת כבלים, תכנון חשמל והרשאות חוקיות הן המפתח.
- עיר שתפרוס עמדות זמינות בכל שכונה תיהנה מעיר פחות מזוהמת, שקטה ובטוחה להולכי רגל
- תושבים שיחוו טעינה נוחה יותר ירגישו ביטחון לבחור ברכב החשמלי גם מחוץ לגוש דן
- מדיניות אחידה בין עיר לרעותה תחליף את מצב ה"כאוס הרגולטורי" הקיים
אם נמשיך לפעול באופן מקומי, מבוזר ולעיתים לא עקבי — לא נשיג את היעד הלאומי. העיר צריכה להפסיק "להתמודד" עם רכבים חשמליים ולהתחיל להוביל אותם.
