אנטישמיות היא מגפה שמתעוררת בכל פעם מחדש
24.04.25 / 08:32
כל פעם שמתחולל משבר עולמי או אזורי – בין אם מדובר ברעב, מחלה או מלחמה – נראה ששנאת היהודים צפה מיד מעל פני השטח. כך גם כעת, בזמן שמדינת ישראל נתונה בעיצומה של מלחמה קשה מול ארגון הטרור חמאס. בעוד רקטות נופלות על ערים בדרום והמרכז, ובני ערובה עדיין מוחזקים בעזה, העולם מתמקד שוב באשמה היהודית.
ברחובות לונדון, פריז וניו יורק מתקיימות הפגנות אנטי-ישראליות תחת סיסמאות שמחביאות בקושי את המניע האמיתי – אנטישמיות טהורה. בתי כנסת מותקפים, סטודנטים יהודים חוששים להגיע לקמפוסים, וכתובות נאצה מכסות קירות ברבעים יהודיים. יהודים רבים ברחבי העולם ממליצים זה לזה "לא לצאת מהבית עם סממנים יהודיים". הכול חוזר על עצמו, שוב.
אין הסבר הגיוני
הדפוס הזה איננו חדש, אבל כל פעם מחדש הוא מכה בתדהמה: היהודים שואלים את עצמם – "מה עשינו?" – והעולם עונה בשתיקה. לפעמים תולים את השנאה בקנאה על הצלחה כלכלית, לפעמים בהאשמות על שליטה עולמית דמיונית, ולעיתים פשוט לא טורחים להסביר – שונאים כי שונאים.
ההיסטוריה מוכיחה - גם כשיהודים תומכים במאבקים צדקניים, תורמים כספים למטרות נאצלות או נוקטים באיפוק מוסרי, השנאה לא דועכת. להפך, היא מתעצמת. היהודים יכולים להקים ארגונים הומניטריים ולשלוח סיוע לפליטים – וזה יפורש כתמרון אינטרסנטי. הם יכולים להקים מדינה דמוקרטית בלב מזרח תיכון סוער – וזה ייחשב ככיבוש. אין דרך לנצח במשחק הזה.
חוק טבע חזק מהכול
על פי גישת עמותת " קבלה לעם ", אנטישמיות איננה תופעה פוליטית, דתית או מוסרית – אלא ביטוי עמוק לחוק טבע שעדיין לא התגלה במלואו. בחוק הזה נאמר כי העולם מונע על ידי כוח האגו – יצר פנימי שמפריד בין אנשים, מעורר קנאה, עליונות, זלזול ופילוג. אבל דווקא היצר הזה, אם מכוונים אותו נכון, יכול להפוך לכוח בונה – כזה שמוביל לקשר, להבנה הדדית ולחברה מאוחדת.
וכאן, כך לפי קבלה לעם, נכנס תפקידה המיוחד של האומה היהודית. היהדות מחזיקה בתוכה את שיטת התיקון, חכמת הקבלה, שמטרתה להראות לאנושות כיצד לתעל את האגו לטובת בניית קשר עמוק בין בני אדם. לא מדובר באמונה או דת, אלא בשיטה מעשית, המכוונת ליצירת "לב אחד" מתוך ריבוי לבבות.
לא מוסר – אלא חיבור
הרעיון הזה אמנם נשמע רוחני, אך הוא גם פרקטי מאוד. במקום להמשיך לנסות לרצות את העולם בדרכים חיצוניות – על ידי כסף, תמיכה, התנצלות או דיפלומטיה – היהדות נדרשת לחזור אל שורשיה ולחלוק עם העולם את האוצר האמיתי שלה: השיטה לבניית חיבור.
העולם לא מחכה שהיהודים יהיו נחמדים יותר, או מתקדמים יותר טכנולוגית. מה שהוא דורש מהם, גם אם לא במודע, הוא להפיץ את רגש האחדות, להראות שאפשר לחיות אחרת - באהבת אדם, באכפתיות, ביצירת רשת אנושית עולמית שמושתתת על שותפות ולא על מאבק.
כל עוד היהודים מתעלמים מהתפקיד הזה השנאה כלפיהם תלך ותגבר. היא לא נובעת ממעשים שליליים, אלא מהעדר של דבר חיובי שהעולם חש שחסר לו – חום אנושי, תחושת שייכות, תקווה אמיתית. והיהודים, מסיבות היסטוריות ועמוקות, נתפסים כאחראים להביא את השינוי הזה.
הגיע זמן להתעורר ולשאול לא רק למה שונאים אותנו, אלא גם מה אנחנו אמורים לעשות עם זה. והתשובה אולי ממתינה לנו כבר אלפי שנים, כתובה במילים ברורות: "ואהבת לרעך כמוך".
